קשה להאמין אבל סך הכול חלפו 28 שנים מאז סיום תקופת האפרטהייד, מדיניות הפרדה בין לבנים ושחורים בדרום אפריקה. מדיניות גזענית זו הייתה נהוגה בין השנים 1948 ועד 1994 ובתקופה זו האזרחים השחורים ספגו אלימות פיזית, מילולית, הפרדה מלבנים והשפלה. מערכת המשפט הייתה גזענית ואכזרית וכל מי שהעז להתנגד לכך מצא עצמו בכלא לתקופת מאסר ממושכת או אף את מותו. למרות הפחד מעונש או ממוות, עדיין נעשו ניסיונות לעצור את השלטון באמצעות מתנגדים אמיצים. אחד מהמתנגדים למשטר, טים ג'נקין נעצר, נכלא והצליח ב-1979 לברוח יחד עם שני אסירים אחרים. את סיפור בריחתו הוא תיעד בספר "מבפנים החוצה: הבריחה מהכלא המרכזי בפרטוריה", ועליו מבוסס הסרט "הבריחה מפרטוריה".הסרט, הפקה אוסטרלית-בריטית, מגולל את סיפור בריחתם הבלתי אפשרי של ג'נקין יחד עם חברו סטיבן לי. השניים נשפטו ונאלצו לרצות זמן ממושך בכלא לאחר שנתפסו בעת ביצוע פעולה המתנגדת לשלטון. ג'נקין, "המוח" של המבצע, נשפט ל-12 שנים ולי הסתפק בשמונה שנים. ג'נקין נפרד מחברתו השחורה ולי נפרד ממשפחתו והם נשלחו לכלא שמור ומאובטח בפרטוריה. אך הרצון לחזור לחייהם החופשיים ולהיאבק על שוויון הזכויות חזק מהם. במיוחד כשהם חזו באכזריות הרבה והלא מוצדקת של השומרים כלפי האסירים השחורים. ג'נקין אף כונה על ידי אחד הסוהרים "מנדלה הלבן" בשל מסירותו ודאגתו לזכויותיהם של השחורים. כמו שנאמר בסרט: "על חופש ושוויון צריך להילחם בכל מחיר. אולי זו הסיבה שאפשר בקלות לאבדו".
פרסומת
אבל איך אפשר לברוח מהכלא השמור ביותר? דלתות ומנעולים בכל פינה, המוני שומרים עם אקדחים מסביב לשעון? אז מסתבר שהדרך החוצה היא דווקא מבפנים, כפי שמבין זאת ג'נקין אשף ההמצאות. הוא מצליח להבין את מנגנוני המנעולים ולהכין מפתחות מאולתרים מעץ שיפתחו את כל הדלתות בכלא. ועל מנת שלא יגלו זאת הסוהרים, הוא מצליח להחביא את המפתחות בפינות שונות בכלא. בצורה זו - "דרך הסדקים של הכלא מגיעים לניצחון", כפי שהוא אומר. אך בנוסף למפתחות ישנם מכשולים נוספים כמו תזמון הבריחה והבנת המיקום הגיאוגרפי ביחס לעיר. על מנת להתגבר על קשיים אלו, הוא נעזר בחבריו האסירים וכך מצליח להבין את זמני השמירה, את הכיוון אליו יש לצאת על מנת להיטמע בין האזרחים ולפלס את הדרך עד לחופש עם שני חבריו האסירים.אי אפשר שלא להיזכר בסרטי בריחה מהכלא נוספים כמו "הבריחה מאלקטרז" מ-1979 בכיכובו של קלינט איסטווד שמבוסס על סיפור בריחה אמיתי של שלושה אסירים מהכלא השמור ביותר בארה"ב בשנת 1962. גם הסרט המרגש "חומות של תקווה" מ-1994 בכיכובם של טים רובינס ומורגן פרימן, שמתאר אסיר שנכלא על לא עוול בכפו ומצליח לברוח בעזרת תוכנית ערמומית. "הבריחה מפרטוריה" מראה צורת בריחה יצירתית ונועזת. גיבורי הסרט, הם אסירים פוליטיים, מה שמניע אותם הם ערכים חברתיים, אמונה בצדקתם, אחווה, כוח רצון, יצירתיות, תעוזה והמון אומץ.
הסרט מבוים ברובו בצורה קצבית ומותחת על ידי פרנסיס אנאן, שזוהי טבילת האש הראשונה שלו בבימוי סרט ארוך. הבוסריות ניכרת בסצנת הפתיחה בה פוגשים הצופים את ג'נקין ולי במאורע בו הם נתפסו. גם סצנת הסיום מיותרת ולא אמינה. התסריט עליו חתומים אנאן יחד עם ל.ה. אדמס לוקה בחסר. הוא אמנם מכיל סצנות מתח רבות, אך הוא אינו מכיל מידע על גיבוריו. לא ידוע דבר על ג'נקין ולי והם אינם עוברים שינוי לאורך הסרט. כלומר, דמויות מאוד שטוחות שמטרתן ידועה מראש – לברוח מהכלא. סה"כ מדובר בסרט בן שעה ו-45 דקות. עוד 15 דקות בהן היה ניתן רקע על הדמויות, היו יכולות להפוך את הסרט מבינוני למצוין.
יחד עם זאת מדובר בסרט מותח ושווה צפייה. מוזיקת הרקע (דיויד הירשפלד) שמכילה רעשי מנעול מסתובב שנשמעים במהלך הסרט מדויקת ותורמת לאווירת המתח ולקצב המהיר. בעיקר יש לשבח את הליהוק המדויק של השחקנים: דניאל ובר הנאה כסטיבן לי האמיץ ואיאן הארט המצוין כדניס גולדברג, ובראשם דניאל רדקליף כטים ג'נקין בהופעה מהפנטת וכריזמתית.רדקליף מספק הופעה אמינה מאוד כבחור חכם ויצירתי שמצליח לבנות מפתח מכלום ומזכיר את כושר ההישרדות שהפגין בסרטו "הבריחה מטואיצ'י", סרט שגם הוא מבוסס על סיפור אמיתי על יוסי גינסברג ששרד את הג'ונגל בבוליביה. רדקליף, שתמיד יזכרו לו את תפקידו הראשון כהארי פוטר, מצליח להראות גם בסרט זה מעשי קוסמות. לא אתפלא אם אחרי הסרט יתחילו לקרוא לו "הקוסם מפרטוריה".
לא משאיר חותם מיוחד. שייך לקטגוריית הסרטים שעסקו בבריחות מבתי כלא כמו "הבריחה מאלקטרז" ,אבל לא מצליח לסחוף או להציג משהו יוצא דופן. הסיפור עצמו מעניין והסרט סביר ,אבל לא מתעלה לרמה גבוהה.
שם:עומרגיל:4001/07/2022 15:51:57
5/10
לא ממש מותח, סצנות ארוכות וצפויות. אפשר לוותר
שם:תומר רפאליגיל:1929/06/2022 01:25:47
8/10
אחלה סרט בסך הכל, מותח ומעניין, לאורך כל הסרט עוקבים אחרי הניסיונות והתהליך וזה מותח מאוד, שחקנים טובים