נושא היחס והטיפול הממסדי כלפי מהגרים ומבקשי מקלט מעסיק רבות את הקולנוע האירופאי בכלל ואת הקולנוע הצרפתי בפרט. מיליוני האוקראינים שברחו ממולדתם בגלל המלחמה עם רוסיה רק המחישו את העובדה שהגירה הוא נושא שלא ייעלם במהרה וימשיך להיות חומר נפץ חברתי ופוליטי. נושא שבו כולם צודקים וקשה לדבר על טובים ורעים.הסרט "הפלא מפריז" (במקור "פאהים") עוסק בסיפורו האמיתי של עילוי שחמט מבנגלדש, שבורח עם אביו ממולדתו בתקווה לעתיד טוב יותר בצרפת. אחרי חציית גבול מסוכנת מבנגלדש להודו, מגיעים האב והבן לפריז (לא ברור לי בדיוק איך הם מצליחים לעבור את רשויות ההגירה שם, אבל הדבר אינו פוגם בסיפור). אחרי שכספם המועט אוזל, הם מוצאים עצמם ברחוב ובדרך לא דרך מגיעים למקלט למהגרים ומבקשי מקלט.
פרסומת
כמו בסיפור אגדה (במאי הסרט, פייר פרנסואה מרטן לוואל, ציין כי סיפורו של פאהים נדמה לו מלכתחילה כאגדה מודרנית) גאולתו של פאהים תגיע מכך שאביו ירשום אותו למועדון השח המקומי ושם לאט אבל בטוח תירקם בינו לבין המדריך (ז'ראר דפרדייה בתפקיד פנטסטי), מערכת יחסים שתוביל אותו לאליפות צרפת בשחמט לנוער.הסרט יכול היה בקלות לפול למלכודות הקיטש והרומנטיקה שמזמין סיפורו המדהים של הגיבור הצעיר, אבל הבמאי מצליח להתחמק באלגנטיות מכל מהמורה אפשרית (למעט תת עלילה מיותרת אחת שקשורה במשיכתו של מדריך השח למנהלת מועדון השח). "הפלא מפריז" מציג בצורה ריאליסטית וכואבת את גורלם המר של מבקשי מקלט המגיעים למערב ונאלצים להילחם על חייהם, כשהשפה המקומית והמנהגים המקומיים אינם מוכרים להם. באחת הסצנות בסרט מופל האב לקרקע על ידי אנשי רשות ההגירה וזעקתו הכנה הדהדה באוזניי הרבה אחרי שהסרט הסתיים.
משחק השחמט, שזכה לעדנה מחודשת מאז "גמביט המלכה", הינו משחק שממש מזמין את המדיום הקולנועי לחבק אותו. זהו דו קרב אולטימטיבי בצהרי היום ובעזרת צילום נכון ומוזיקת רקע מתאימה הצופה לא יכול שלא להתרגש מהקרב בין השחורים ללבנים על לוח המשחק. הבמאי מעביר לצופה ביעילות את הקסם שבמשחק וקטעי התחרות מותחים ומעניינים.למרות שגאולתו של פאהים מגיעה בעקבות הצלחותיו על לוח השחמט "הפלא מפריז" אינו סרט ספורט כלל ועיקר וזוהי מעלתו העיקרית. התסריט מזכיר לצופה שוב ושוב את המציאות המרה שבה חיים אותם מבקשי מקלט ואפילו מועדון השחמט אינו מצליח לתפקד כבועה מנחמת בתוך המציאות הקודרת. "הפלא מפריז" הינו בראש ובראשונה סרט על גרים בארץ נוכרייה ועל הקושי להצליח בסביבה חדשה ואף עוינת.אי אפשר לכתוב ביקורת על הסרט מבלי לציין את ז'ראר דפרדייה, מגדולי שחקני צרפת שבגיל 73 סוף סוף אחרי שנים רבות נדמה ומשחק לא על אוטומט ונועץ שיניו בתאווה גדולה בתסריט. דפרדייה, בהופעה מינימליסטית משהו, מצליח לרגש ולספק את הדובדבן בעוגת הסרט.
סרט ריאליסטי ומרגש בעל מסרים חשובים . צפיתי עם בני בן ה 15 ויצאנו מהסרט עם תחושת סיפוק גדולה
שם:מוניגיל:7106/07/2022 11:18:14
7/10
נהניתי מאוד מסרט אינטילגנטי בעל מסרים חברתיים.
סרט חביב שמעביר בקלילות ובחן ובחיוך מחאה חברתית.
מומלץ בחום ובכל טמפרטורה..
שם:לירוןגיל:5029/06/2022 00:22:34
6/10
לא ממש מרגש... לא מאוד עובד...בתור דרמת ספורט עבורי זה לא ממש הגיע לשיאים שבדרך כלל יש בסרטים מסוג זה.
אכן הסרט מצליח להאיר את הקושי בחיי מהגרים אבל זה לא הצטבר לאיזה אפקט משמעותי....