מאז סרטו הראשון (ולטעמי הטוב ביותר שלו), "לילסדה", עוסק שמי זרחין בבחינת היחסים בתוך התא המשפחתי הישראלי. כעת, אחרי שעברו שבע שנים מאז סרטו האחרון והמצוין "המילים הטובות", הוא שב לבחון יחסי הורים-ילדים ומראה לנו שוב כי המשפחה היא הקללה והברכה של כולנו. אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה.מוריס כהן הוא איש תקשורת ואיש משפחה ומראיין נחשב בתחום הפוליטיקה. בהמשך הסרט נלמד על יחסיו המורכבים מאוד עם אביו .אמו (לבנה פינקלשטיין הנהדרת, בעוד הופעה מרגשת) מחליטה לפתע, ללא כל סיבה נראית לעין, לשתוק. ההחלטה גורמת ליועץ המתוסכל לנסות ולחדש עימה את הקשר גם בעזרת גרושתו (אסתי זקהיים בתפקיד שבעצם משחזר את הדמות ששיחקה ב"לילסדה" שגם שם הייתה רגישה למשקל שלה).
פרסומת
אם הסרט היה מסתפק בעלילה זו, הייתי יכול לומר כי שוב זרחין הוכיח לצופים כי אין טוב ממנו בתיאור מערכות היחסים במשפחה הישראלית לדורותיה. הסצנה הטובה והמרגשת בסרט היא לטעמי כשדודתו של הגיבור (המגולמת גם היא על ידי לבנה פינקלשטיין) פוצחת במונולוג על קיפוח נשים ועל כך שהן בעצם מחזיקות את המשפחה הישראלית על כתפיהן ולעולם יהיה תפקידן כפוי טובה. בזמן הסצנה הנ"ל חשתי כי כל כולי בתוך הסרט ונזכרתי בסרטיו המוקדמים והנהדרים של זרחין, דוגמת "העולם מצחיק" ועוד.אולם זרחין ב"השתיקה" שואף להוסיף נדבך לחקר המשפחה הישראלית ולראשונה בסרטיו בוחן גם את הפוליטיקה הישראלית. אושרי כהן הוא מתמודד צעיר לראשות הממשלה שאביו (אלי דנקר) היה בעצמו ראש ממשלה מיתולוגי. אם לא הספיקו ליועץ הפוליטי הצרות מבית, הוא מוצא עצמו מעורב בפרשת סחיטה ואיומים כשברקע הבחירות לראשות הממשלה ששיאן אמור להיות ראיון של הגיבור עם המועמד הצעיר לראשות הממשלה.
כל העיסוק בפוליטיקה (שגם בה דומיננטי היסוד המשפחתי) לוקה באי אמינות. לא האמנתי לרגע לאושרי כהן שהוא ילד פלא פוליטי (האפשרות שבישראל מועמד כזה יגיע משום מקום ללא פעילות פוליטית ענפה ובסיס מפלגתי איתן היא מופרכת). גם סיומו הכביכול דרמטי של הסרט המתכתב עם התנהגות אמו של הגיבור לא נתפס אצלי כאמין.יצאתי מהסרט בתחושות מעורבות. אהבתי מאד את הצד האישי והמשפחתי שבו וממש לא התחברתי לצד הפוליטי שבו. בסופו של דבר "השתיקה" היא יצירתו השאפתנית ביותר של זרחין, שלטעמי בעקבות הוספת הממד הפוליטי שלה לא מצליחה לממש את עצמה.
סרט יפה, לא שגרתי - וטוב שכך. יש בו כמה רבדים, גורם לצופה לחשוב, לחבר נקודות לכדי ציור, להקיש מרובד עלילה אחד לשני, וגם אם לא הכל מגיע לכדי פתרון ברור בסוף - אז מה. יש מי שילך לסרטי מיינסטרים תוצרת הוליווד, ויש מי שיש שילך לסרטי סינמטק סטייל קולנוע לב. תוך כדי הצפיה, ובעיקר לאחריה, מבינים את שם הסרט.
סרט מרוח וארוך מידיי המנסה ולא מצליח להעביר מסרים פוליטיים וחברתיים .נקודת האור הוא משחקם של השחקנים הראשיים שהוא טוב אבל הדמויות לא מספיק מעוצבות והבמאי שמנסה להיות מתוחכם לא משכנע