בפתיחת הסרט "חיים שלמים" מוצגים שלושה יושבים בבר - גבר אסייאתי, אישה אסייאתית וגבר לבן. מישהו בלתי נראה תמה מה הקשר בין השלושה ואז חוזר הסרט 24 שנים לאחור והאניגמה שמעלה פתיחת הסרט תיפתר (אם בכלל) רק בסיומו.עברו הרבה מים בנהר ההאן בקוריאה מאז שאסייאתיים הוצגו בתעשיית הקולנוע כנלעגים וכמגוחכים. מיקי רוני כבעל הבית מלוכסן העיניים של אודרי הופבורן ב" ארוחת בוקר בטיפאני" הוא אולי הדוגמא המעידה על הסטריאוטיפיות של דמוית מן המזרח בקולנוע האמריקאי. אבל הזכייה של המותחן החברתי בעל ההומור השחור, "פרזיטים" הקוריאני בפרס הסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר 2019 שינתה הכול. בשנת 2021, "מינארי" הסרט האמריקאי הדובר בחלקו קוריאנית שנוצר על ידי הבמאי לי אייזק צ'אנג על משפחה קוריאנית המנסה להקים חווה בארה"ב, היה מועמד ל-6 פרסי אוסקר וזכה בפרס שחקנית המשנה. הוכחה סופית שהתעשייה האמריקאית שינתה את פניה היא ההצלחה המסחרית והביקורתית העצומה של "הכל בכל מקום בבת אחת", שגם זכה בשלל פרסי אוסקר ביניהם לסרט הטוב ביותר. הוליווד קורצת לשוק האסייאתי המאוד עשיר ותוך כדי מאפשרת לבמאים ממוצא אסייאתי לתאר מנקודת מבטם את חוויותיהם כמהגרים בארצות הברית.
פרסומת
סלין סונג במאית הסרט "חיים שלמים" היא ממוצא קוריאני, כשהייתה צעירה הוריה היגרו לקנדה והיא הפכה למחזאית ולבמאית. שלא במפתיע סיפורה מופיעה בדמות גיבורת הסרט נא יאנג, שהיא בעצמה בת להורים מדרום קוריאה שמחליטים להגר לקנדה. נא יאנג היא ילדה צעירה וידידת נפש של הא סונג החמוד. שני הילדים מבלים יחדיו שעות רבות, אפילו מפתחים רגשות זה לזו, אבל הילדה עוברת עם הוריה לקנדה והקשר ניתק.12 שנה לאחר מכן נא יאנג שינתה את שמה לנורה (השחקנית המצוינת גרטה לי, מהסדרה "חדשות הבוקר") והיא מחזאית בתחילת דרכה. בדרך לא דרך היא והא סונג יוצרים שוב קשר ומשוחחים ברשת החברתית. הזמן עובר ,נורה מכירה סופר יהודי ניו יורקי ואילו ידידה הקוריאני מכיר בחורה מסין. נורה מציינת בפני ארתור הסופר שהכירה את המושג הקוריאני "אינ יאון" הטוען כי נאהבים כבר הכירו זה את זו בגלגולי חיים קודמים.
עברו עוד 12 שנה, וסוף סוף הא סונג ונורה נפגשים בניו יורק כשנורה כבר נשואה לסופר שפגשה. כאן הסרט מעלה הילוך ומספק לצופה רגעים מזוקקים על גורל, אהבה ו"מה היה קורה אם". השיחות בין הידידים שנפגשו שוב נדמות אגביות ואולי אפילו שוליות, אבל מאחוריהן מסתתר כאב גדול על אהבת ילדות שהוחמצה. בסצנות האלו נזכרתי בסרטיו המוקדמים של וודי אלן ובמיוחד בסרטיו של אריק רוהמר, שידע להפוך דיאלוגים לפניני רגש שמסתירים עוד ועוד רגשות.המשיכה בין הגיבורים כשהיו ילדים נהפכה עם השנים למשולש רומנטי ותפקיד בעלה של הגיבורה, גם אם הוא די זניח, כתוב ומבוצע בצורה לא פחות רגישה וחכמה מתפקידיהם של שני הגיבורים הראשיים. דרום קוריאה וארה"ב הן שתי מדינות שונות מאד (למרות שקוריאה נחשבת למערבית מבין מדינות אסיה) וגם התרבויות שונות מאוד. שני הגיבורים מנסים לאחות קרעים שהלכו וגדלו עם השנים גם בשל ריחוק גיאוגרפי. ניסיונותיהם המגושמים משהו לגשר על הפערים מקסימים, משעשעים אך גם עצובים.
גרטה לי נהדרת באופן טוטאלי ואינה מאכזבת אותי הסרט הזה מרגש ביותר ורומנטי כאחד הייתי קרוע לב על שהם נפרדו בסוף הסרט כל אחד לדרכו
שם:anipoגיל:5220/04/2024 09:25:21
7/10
עדין ויפה. אומנם במבט על אין כאן משהו יוצא דופן שלא ראינו,אבל אי אפשר להישאר אדיש . מעלה מחשבות פילוסופיות על החיים ובעיקר בולטת השאלה הניצחית והבלתי פתורה,האם קיים כזה דבר שנקרא גורל. גבר ואישה קוריאניים נפגשים 24 שנים אחרי שנפרדו כילדים שקשורים זה לזו. היא כילדה היגרה עם הוריה וכיום היא ניו יורקרית נשואה ובעלת מנטליות אמריקאית. הוא נשאר נאמן לתרבות אליה שייך ומתאפיין באיפוק ומופנמות. המפגש המחודש על רקע נופיה של ניו יורק ,מחזיר אותם לעבר ולמחשבות על אם היו נהפכים לזוג במידה ודברים היו קורים אחרת. ציון 7.5.