סרטו החדש של עמוס גיתאי "עדיין לא מאוחר" הוא עוד מחקר של הבמאי יוצא הדופן הזה בחלל ובזמן. לא תמיד התחברתי לקולנוע של גיתאי ומול יצירות נפלאות כ"כיפור" ו"קדוש" נותרתי מסויג מסרטים אחרים שלו כ"רבין: היום האחרון". גיתאי כבוגר לימודי אדריכלות מביים את סרטיו באופן שלעיתים חורג מהנורמות הקולנועיות השגורות. ב"עדיין לא מאוחר" זה עובד היטב.הסרט, המבוסס על המחזה "קרנפים" מאת יונסקו וגם על "האיש ללא תכונות" של אוסיל, עוסק בתופעת ההתקרנפות שמאיימת על החברה בכלל ועל החברה בישראל בפרט. מעניין לצפות בסרט חמישה חודשים אחרי מאורעות השבעה באוקטובר 2023 ולשאול האם הוא הפך בימינו ליותר רלוונטי מאז עשייתו.
פרסומת
בשני חללים מרכזים הנדמים כתופת של דנטה - האחד בניין שיכון בבאר שבע והשני התחנה המרכזית בתל אביב המצלמה עוקבת אחרי אנשים שונים העוברים במבנים ומציגה אפיזודות קצרות. יזם בנייה (מנשה נוי המצוין כתמיד) מבקר בבניין השיכון ובוחן אפשרות למכירת דירות. קבוצת עולים לומדת עברית עם מורה (נעמה פרייס) ואחת העולות פוצחת בשיר על אוקראינה מולדתה. ספרנית (חנה לסלאו הנפלאה) נמצאת בספרייה ומספרת על ספר שהשפיעה עליה. אישה בכיסוי ראש (יעל אבקסיס, כוכבת סרטו המצליח ביותר של גיתאי "קדוש") ועוד סצנות קצרות שהולמות בצופה ובעיקר שומטות את הקרקע מתחת לרגליו.מי שמחברת בין הסצנות היא השחקנית הצרפתייה אירן ז'קוב ("חייה הכפולים של ורוניק", "אדום") המשמשת כמעין מקהלה יוונית. היא זרה למקום ולזמן. היא חשה שמשהו לא כשורה, היא רואה (או מדמיינת) קרנפים המתקרבים למקומות שהיא נמצאת בהם והיא זועקת את זעקת המתריע בשער שחושש מפני שינוי פני החברה שמידרדרת לתהום של קהות חושים וחוסר אמפתיה. הזעקה חזקה ממנה וניכר בה שהיא ממש סובלת, היא מתגרדת ואף חושפת את פלג גופה העליון כשכל ישותה נחרדת מהמציאות שהיא נמצאת בה.
לעיתים גיתאי מוותר על סימבוליות והולך לבוטות, כמו הבחורה הערבייה (בהירה אבלאסי) שמחברת לראשה קרן של קרנף. אולי היה עדיף להישאר בתחומי הסימבוליות והדמיון. עדיין מרבית הסצנות בסרט אפקטיביות ואף מעוררות אי נוחות ופלצות. המבנה הספורדי של הסרט והמצלמה שקופצת ממקום למקום לא מקלים על הצופה ויש להיכנע לסרט ולקצב הלא שגרתי שלו כדי ליהנות ממנו.המצלמה של אריק גוטייה ("אפר הוא הלבן הטהור ביותר", "אל תוך הפרא"), לא נחה לרגע והיא תזזיתית ומתעתעת בצופה שמאבד לחלוטין אחיזה במציאות. גיתאי משיג אפקט של סוריאליזם שמאפשר לו להנחית על הצופה שוב ושוב את רעיונותיו כשהוא אינו כובל עצמו לרגע לנרטיב מקובל. העמדת השחקנים בתוך המרחב והתחושה כי חלק מהטקסטים אולתרו במקום נותנות לסרט תחושה של אמינות ודחיפות. "עדיין לא מאוחר" מוכיח שכוחו של גיתאי במותניו והוא מצליח להעביר לצופה את מסריו באופן קוהרנטי ללא ויתור על דרכו האמיצה והלא מתפשרת.
לא ברור מה זה הסרט המיותר הזה.
הליכה סחור סחור במסדרונות כמו זומבים, שיחות פילוסופיות ובלבולי מוח על קרנפים, שחקנית צרפתיה עם אותו לבוש כל הסרט שלא ברור הקשר או התרומה שלה לסרט. פסקול גרוע ולא נעים לאוזן.
לא זוכר מתי הייתי בסרט שאין לי אפילו דבר אחד טוב להגיד עליו.
שם:mr-orangeגיל:4813/03/2024 15:04:48
1/10
מעולם לא ראיתי כזה סרט גרוע...וראיתי לא מעט סרטים גרועים ככה שהתחרות היא לא קלה ביכלל...ועדיין הוא השאיר לכולם עשן... זהו סרט ללא עלילה, עם דמויות שאין לאף אחד מושג מה הן תורמות לעלילה שלא קיימת ועם סצנות שנמתחות אחרי 10 דקות במום להסתיים אחרי חצי דקה - שזה מטיב חוזר אצל הבמאי עמוס גיתאי, שלאחר שראיתי 3 סרטים שלו אני מנסה להבין איך עדיין נותנים לו לעשות סרטים ומי מממן את הזבל הזה שיוצא לו... בקיצור - לשונאים שלי לא הייתי ממליץ לצפות בזה, וזה ממש מעצבן אותי כי מי יחזיר לי את השעה וחצי המיותרות שבזבזתי כדי להיות נוכח בנפיחה הזאת?
שם:מוניגיל:7310/03/2024 14:45:40
5/10
סרט פוליטי נגד הכיבוש.
מבחינה קולנועית יש בהחלט סצנות מעניינות ומשחק טוב.
מבחינה אידיאולוגית - נתון לויכוח