לפני שנה וחצי כשנכחתי בהקרנת הבכורה העולמית של הסרט הישראלי ״המשלחת״ בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-73 בברלין, גנב את ההצגה מפיק הסרט, יואב רועה, שפנה במילים נוקבות לקהל ודיבר בחריפות כנגד המהפכה המשפטית. ״כשאנחנו נחזור לישראל, היא לא תהיה אותה מדינה ממנה יצאנו. ישראל מבצעת התאבדות אחרי 75 שנות קיום. יכול להיות שאנחנו צופים בסרט הישראלי האחרון שמייצג את ישראל אותה הכרנו", הוא התריע.כעת, כשיוצא הסרט לאקרנים, נדמה כי נבואות הזעם התגשמו אך מכיוון אחר מזה שציפינו. סרטו של הבמאי אסף סבן (״בית בגליל״), שעוקב אחר משלחת של בני נוער מכיתה י״א מישראל במסע למחנות ההשמדה בפולין, נדמה כמתאר מדינה אחרת, כזו אולי שהייתה ולא תשוב. אמנם הוא מתרחש במקומות המזוויעים ביותר בהיסטוריה האנושית והיהודית, אך יש בו רוח נעורים, תמימות של סרט מסע וסרט התבגרות והיעדר פאתוס והעברת מסר בכפית של "לעולם לא עוד" לקהל הצופים שבו, אלא יותר תיאור אותנטי של חווייתם של בני הנוער כפי שהיא.
פרסומת
״המשלחת״, שזכה בפרס התסריט והאנסמבל בפסטיבל הקולנוע בירושלים, עוקב אחר טקס החניכה שנעשה חלק בלתי נפרד מההתבגרות של רבים מאיתנו. במרכז העלילה ניצב עומר פרישמן (יואב בבלי המקסים) המכונה פריש, תלמיד חינני וביישן, שיוצא למסע לפולין עם עם סבו ניצול השואה יוסף (עזרא דגן ,"רשימת שינדלר", שהיה מועמד לפרס אופיר על תפקידו) ובני כיתתו בהם חברתו הטובה ניצן (נעמי הררי), חברם עידו (לייב לב לוין, ״שעת אפס״) והמורה עינת (אלמה דישי, ״איש חשוב מאוד״)ואכן, מי שיצא למסע לפולין (כמוני) לא יכול לשכוח את העירוב הזה של טיול באירופה עם חבריך לספסל הלימודים כשכולם מוצפים בהורמונים, משתכרים בלילות במלון ומחוצה לו, כשבמהלך היום נחשפים לזוועות הגדולות ביותר שהתחוללו במין האנושי. סבן מראה ברגישות כיצד המראות והסיפורים הקשים משפיעים על נפשם הלא מעוצבת לחלוטין של בני הנוער ושוברים משהו בה. מצד שני הוא גם חוגג את החיים, האהבות הראשונות, התחושה של מסע אל הלא נודע והיכרות עם אנשים ותרבויות חדשות.
מערכת היחסים בין שלושת החברים שבמרכז העלילה תעמוד במבחנים, המסע שלהם יוביל אותם לכיוונים בלתי צפויים שיעמתו אותם עם הכיוון אליו הם הולכים בחיים ועם ההיסטוריה של העם היהודי שלופתת אותם אל העבר הנורא. זה סרט שישראלים רבים יוכלו להזדהות איתו ולהתחבר אליו, גם אם ייתכן וכפי שציין המפיק הוא מציין ישראל אחרת מהכיוון שהמדינה צועדת אליו.
הסרט גרוע בכל המובנים. אין תוכן ראוי, אין דילמות חינוכיות או ערכיות. העלילה סביב 3 חברים מהתיכון עם בעיות לא מצדיקה את ביזבוז הזמן שבצפייה. הכל רדוד, אין עומק, ישנן קפיצות מנושא לנושא.
קטעים הזויים: אי אפשר לגנוב נעל ממיידאנק, לא שוכחים נער באתר, לא סתם מגיעים למסיבה של פולנים, דגלים לא נופלים מרכב המביא מזוודות לבטן המטוס, לא יושבים/נופלים על מסוע של מזוודות, לא ניתן לארגן מפגש עם ראש עיר של עיירה תוך דקות על ידי נהג משאית כדי לארגן אירו לציון שואת היהודים.
הנוער בסרט: הכל סטריאוטיפים עם הכללות.
בשביל מה לעשות סרט כזה?
שם:יוסגיל:6206/06/2024 18:48:37
9/10
סרט מצוין, עם משחק מצוין, אמין, ובנושא שעד היום לא ממש עסקו בו - המסע לפולין. שילוב של גיל ההתבגרות מול מראות וסיפורי השואה, האופן שבו בני נוער, שבגיל הזה מתעניינים בדברים אחרים, מתמודדים מול המסע הזה, ציפיות בית הספר, הטקסים המאורגנים וכו''. מעניין, עשוי טוב, ובהחלט מומלץ לצפייה.
שם:ברברה סימוןגיל:7006/06/2024 00:33:33
8/10
אומנם נושא מאוד עצוב ובתוך כל העצב שהנעור מרגישים בפולין, בשבילם זה גילאי עצמם, אהבה, זוגיות, והחיים לפני ואחרי הצבא. בהחלת אפשר לצפות בסרט.