הבמאית יוליה פון היינץ עוסקת לא מעט בסרטיה בפוליטיקה ובסכנה הנובעת מתנועות קיצוניות. היינץ ביימה בישראל את סרטה "המסע של האנה" בשנת 2013 שעסק במתנדבת גרמניה בישראל שמתעמתת עם עברה. בשנת 2020 חידדה הבמאית את מסריה האנטי-פשיסטיים כשביימה את "ומחר כל העולם" שעסק בעליית הימין בגרמניה. בראיון שנתנה למגזין "וראייטי" בפסטיבל ונציה - שם התחרה הסרט באותה שנה בתחרות הראשית - היא ציינה שיש לה תסריט חדש והיא ממש מקווה שהשחקנית לינה דנהאם ("בנות") תרצה להשתתף בסרט על סמך אותו תסריט. שנת 2024 הגיעה ודנהאם מככבת בסרטה החדש של פון היינץ, "טיול שורשים" שהוקרן בפסטיבל ברלין האחרון וכעת יוצא לאקרנים בארץ.
הסרט מבוסס על הספר האוטוביוגרפי של האוסטרלית לילי ברנט "אוצר" ומתרחש ב-1991. קצת אחרי נפילת המשטרים הקומוניסטיים יוצאת רותי, עיתונאית מוזיקה אמריקאית יהודייה - עם אביה אדק, למסע לפולין שם הוא גדל בעיר לודז'. האב רוצה להראות לבתו את ההיסטוריה המשפחתית והבת מקווה לקצת זמן איכות עם אביה.
פרסומת
דנהאם משכנעת מאד בתפקיד רותי המתוסכלת, בחורה יהודייה-אמריקאית מבית טוב שרוצה ולא רוצה לדעת על המסורת ועל הסבל שעברו אביה ומשפחתה בשואה בפולין. דנהאם בת ה-38 מתאימה לדמות ככפפה ליד. המראה הגמלוני שלה והתנהגותה חסרת הסבלנות כלפיה אביה אמינים ומעוררים לא מעט אי-נוחות אצל הצופה, שלעיתים שואל את עצמו מדוע היא יצאה למסע מלכתחילה.
סטיבן פריי (:פארק גוספורד", "עוצר נשימה") הנהדר הוא אדק אביה המבוגר ששרד את מחנה ההשמדה אושוויץ. הוא גם מספק את אחת הסצנות המרגשות בסרט כאשר הוא מבקר במחנה ההשמדה ומתקשה לשלוט ברגשותיו. דמותו היא לב ליבו של הסרט. כאשר במהלך הסרט עולה השאלה האם אדק באמת רק רוצה להראות לבתו את ההיסטוריה המשפחתית שלו או אולי המסע שהוא מקיים מהווה בשבילו בריחה מהמציאות וחזרה אל העבר, אל השורשים שנגדעו בזמן המלחמה?
יש בסרט רגעים מרגשים רבים שמתרחשים בפולין. ישנן גם סצנות סוריאליסטיות או מוזרות למדי המזכירות את סרטיו של אולריך זיידל. הדמויות נדמות לעיתים כרוחות רפאים של עבר מפואר ומפוקפק בעת ובעונה אחת. הרגע החזק והמשמעותי ביותר הוא זה שבו פוגשים רותי ואדק את המשפחה שהשתכנה בדירתם הישנה. אותה משפחה, שכביכול לא הכירה כלל את משפחתם, מתבררת כצופנת יותר מסוד אחד. עוד בסרט נהג חביב שמסיע את האב והבת לכל מקום, כולל לאושוויץ. זוג נשים לא צעירות שאדק מתחיל עם אחת מהן בצ'ארם בלתי נגמר. דמויות אלו מעשירות את הסרט ומונעות ממנו להיות חד-ממדי.
הבמאית/תסריטאית פון היינץ יצרה סרט על זיכרון השואה אבל גם סרט על יחסי אב ובתו. התוצאה היא שתי מטרות תסריטאיות המשתלבות זאת בזאת. מצד אחד התוצאה עובדת אך לעיתים סוטה מהמסלול ומאבדת כיוון. אך הסרט מרגש, אולי הוא לא צריך להיות יותר מזה.