נדמה שיש חוק מסוים לא כתוב בהוליווד: אם אתה דמות קומיקס או אלף מחודד אוזניים, ככל הנראה התעשייה תשוב אליך שוב ושוב; אם אתה פוליטיקאי מודרני – מפוקפק או שלא – הטלפון כנראה לא יצלצל. כן, עד כמה שאוהבים להגיד שהוליווד פוליטית, היא נמנעה לרוב מביוגרפיות קולנועיות של נשיאי המדינה שהיא מקדמת כבר למעלה מ-100 שנה. כך, אם התעשייה האמריקאית כן נוגעת כבר בנשיא אמריקאי, יהיה זה או שיר הלל לנשיא שאינו בין החיים כמה עשורים טובים (אברהם לינקולן הוא דוגמה נהדרת, בין אם "מר לינקולן הצעיר" של ג'ון פורד או "לינקולן" של ספילברג) או זה שעוסק בו בצורה לא מחמיאה, אך בעקיפין, דרך אלו המקיפים אותו או דרך אלגוריות ("כל אנשי הנשיא" וניקסון, "צבעי השלטון" וקלינטון).נדמה שזה הגיוני למדי שכך תנהג תעשייה שבנתה את שמה על מסרים קלילים לקהל כמה שיותר רחב, ולא תרוץ להתעסק בהיותו של ג'ורג' וושינגטון בעל עבדים או באישומי האונס הרבים כלפי דונלד טראמפ. דווקא לאותה נקודה לא מחמיאה ובעייתית של האחרון התייצב הבמאי האיראני-דני עלי עבאסי ("עכביש קדוש", "גבול"), שחזר בסרט "המתמחה" (“The Apprentice”) לימיו ההתחלתיים של הנשיא לשעבר כאיל הון בניו-יורק של שנות ה-70 וה-80. כך, בעוד סרט הוליוודי שמרני חדש על נשיא ארה"ב לשעבר, "רייגן", זכה לתפוצה רחבה ומצליחה במדינה, עבאסי התקשה להשיג הפצה אמריקאית לסרטו מפסטיבל קאן, במיוחד אחרי שהאיש העומד במרכז הסרט איים בסדרת ציוצים בשעת לילה מאוחרת על עבאסי וניסה למנוע – עם סוללת עורכי הדין שלו - את הפצתו המסחרית בארה"ב.
פרסומת
"המתמחה" מביא לנו את טראמפ (סבסטיאן סטן, באקי בסרטי מארוול) הרחק מהדימוי שמוכר לנו כיום – איש עסקים צעיר וכושל, מנוטר בכל צעד על ידי אביו איל ההון השמרן, אוסף שכר דירה דלת-דלת מדיירי הבניין שברשות המשפחה, וניצב אל מול חקירה ממשלתית בגין התנכלות לדיירים שחורים. חייו של טראמפ משתנים מהקצה אל הקצה כשאליהם נכנס רוי כהן (ג'רמי סטרונג, קנדל רוי מ"יורשים") – מהארכטיקטים של תקופת המקארת'יזם ויד ימינו של הסנטור האכזר, עורך דין מפוקפק שלא בחל באמצעים לא חוקתיים בעליל ואדם שלקה לא פעם באנטישמיות והומופוביות חמורה – בעודו הוא עצמו שני הדברים הללו יחדיו. כהן במהרה מלמד את טראמפ הצעיר את כל מה שהוא יודע – מלהכחיש כל כישלון ועד פגיעה בכל סובביו עבור האינטרסים האישיים שלו – בפאזל שיוצר אט אט את אותו נשיא לשעבר קפריזי שאנו מכירים כיום.כיאה לסרט ששואב את שמו מתוכנית הריאליטי שהזניקה את מעמדו הפופולרי של טראמפ, מרבית עניינו של עבאסי ב"המתמחה" הוא תדמיתו של טראמפ – או יותר נכון, שבירת התדמית הזו. בריאיון שנתן, טען הבמאי כי זהו "לא סרט על טראמפ, אלא סרט על טרנספורמציה" – ואכן סרטו של עבאסי מתנהל לא בהכרח כמו סרט ביוגרפי רגיל, אלא יותר כמו שני סרטים על שתי פרסונות נרקיסיסטיות, כמעין "ד"ר ג'קייל ומר הייד" על ספידים – טראמפ השברירי, המהסס, העלוב וטראמפ הקריקטוריסטי, ה"ווינר", הדורסני. בהתאמה, החלק של הסרט שמתאר את טראמפ הראשון, טרום ה-"טרנספורמציה", הוא גם חלקו החזק ביותר של "המתמחה" וזה שמצליח בצורה מוחשית לפרק את המיתוס מאחורי טראמפ. מצולם בפילם, מתוחזק באסתטיקת "Shaky Cam" וזומים שלא יביישו סרט ממוצע משנות ה-70, עבאסי מציג סיפור של יחסי כוח אפלים (כזה שמזכיר הרבה יותר את "החבר'ה הטובים" מאשר את "לינקולן") בין השוליה למנטור, כשטראמפ הופך לחומר ביד היוצר, הלא הוא רוי כהן.
עם העליבות המסוימת שסטן מציג בתור טראמפ (ליהוק מצוין, לא פחות בשל היותו של סטן בן למשפחת מהגרים מרומניה שמגלם את גדול מתנגדי ההגירה) והצורה הכמעט טבעית לחלוטין שסטרונג מגלם את כהן, זומם עוד קנוניה דרך הערה אגבית ומילה בידייש (לא בהכרח דמות שעושה שירות טוב ליהדות), הבמאי האיראני והתסריטאי גבריאל שרמן רוקמים מעשייה דמויית פרנקנשטיין על אדם שמעמיד פני אלוהים וה"מפלצת" שלו ועל אמריקה של העשורים האחרונים, בה מונחים כמו "כוח" ו"ניצחון" החליפו מילים כמו "הגינות" או "הומניות".עם זאת, נדמה שמהרגע שטראמפ עובר כבר את אותה טרנספורמציה ל-"מפלצת", הסרט מתקשה לשמור על קו אחיד של אתסטיקה או ייחוד, וכמו טראמפ עצמו בפעמים רבות, הופך לקריקטורה מסוימת. כך, התסריט מעין קופץ בין רגעי "המיטב" של הקריירה של טראמפ בשנות ה-80, הופך אלגוריות למוחשיות (כך סיום תהליך השינוי של טראמפ מתרחש פשוטו כמשמעו על שולחן ניתוחים), מציב רמיזות גסות למדי לתקופתו של טראמפ כנשיא - זאת בעוד סטן עצמו מגלם את המיליונר כאילו מדובר במערכון של "סטארדיי נייט לייב" שנגנז בחדר הכותבים. באופן הזה, רגעים חזקים נרטיבית, שעוזרים עוד יותר לפרק את המיתוס של טראמפ, מובאים כאחרית דבר ולא מפותחים מספיק; הדוגמה הברורה ביותר לכך היא סצנת האונס של טראמפ את אשתו איוונה (מריה בקלובה מ"סרט המשך בוראט", שעושה כאן עבודה נהדרת אך מקבלת זמן מסך אגבי), שאמנם יצרה שערוריה מחוץ למסך, אך מוצגת כאן רק כעוד נדבך בהפיכתו של איל ההון לאדם שהוא היום.האווירה המאוד מסוימת של חלקו הראשון של "המתמחה", שמרפררת יותר לסרטי פשע, אל מול זו של החלק השני, שמזכירה את סרטיו הקומיים-אינפורמטיביים (ומעט מתישים) של אדם מקיי ("מכונת הכסף") הופכת את היצירה הסופית ללא אחידה ומעט נמרחת, עד כדי כך שלא ברור מהי מטרתו האמיתית של עבאסי בסופו של יום – לפרק את דמותו של טראמפ לגורמים ולבנות מחדש? להפוך אדם שמתהדר בניצחונותיו מדי יום למפסידן במסכה? או אפילו – במובן הכי פשוט – ליצור סיפור על עלייה ונפילה מסוימת של אחד מהאנשים החזקים ביותר בפוליטיקה העולמית?כך או אחרת, עבאסי לוקח סיכון יצירתי גדול במיוחד עם "המתמחה" – על אחת כמה וכמה בסמיכות כזו לבחירות האמריקאיות ולאופציה הקיימת שנושא סרטו יצעד שוב בבית הלבן – ורק על כך הוא ראוי להערכה גדולה, היכן שעמיתיו למקצוע מצנזרים את עצמם בפחד. אפילו רק על הישג אמנותי זה, "המתמחה" שווה בהחלט צפייה.
החלק החיובי:שחקנים ראשיים טובים. החלק השלילי: תוכן רכילותי בעליל. הבמאי והתסריטאי ממש מתעבים את טראמפ וגולשים להשמצות ורכילויות זולות שפוגמים בסרט. שני השחקנים הראשיים אכשהוא מצליחים להחזיק רמה. רק כדי לראות את שני השחקנים הראשיים שווה לראות. כל היתר ביזבוז. נותן לסרט דרגה 7 מתוך 10
שם:אפי בראוןגיל:7427/10/2024 17:34:44
5/10
לא מבין את ההתלהבות. בעיניי סרט די שטוח ושטחי.
יותר רפורטז'ה עיתונאית על מעלליו של אגומניאק מאשר סרט מעמיק.
לא למדתי כמעט דבר שלא ידעתי מקריאת עתונים וכתבות טלויזיה.
למעט משחק מזהיר של דמותו של רוי כהן שגם אודותיו יש הרבה חומר טלויזיוני, לא מצאתי שום דבר מסעיר בסרט.
שם:שליגיל:6526/10/2024 08:40:25
8/10
סרט חובה כדי להבין את אישיות הדיקטטור אצלינו. בן דמותו! אם יבח בארה"ב יהרוס את המעצמה הדמוקרטית בעולם. ישראל לא תעניין אותו ויהיה בדלן. לא ירצה מלחמה מול איראן.