הבמאי מישל פרנקו עוסק לא מעט בסרטיו בסבל האנושי. בסרטו "אחרי לוסיה" הוא עסק בהטרדות מיניות ובבריונות כלפי בחורה צעירה וב"סדר חדש" הוא עסק ביחסי כוחות בין מעמדות בחברה - יחסים שגררו חטיפה, מכות ואף רצח. סרטו החדש "זכרונות" הינו מאופק (אולי מדי) יחסית לסרטיו האחרים, אולם גם באנדרסטייטמנט מצליח הבמאי המוכשר לומר דבר או שניים על סבל אנושי ועל יכולתנו להשלים עם צער ויגון וגם עם זכרונות של רגשות לא נעימים אלו שמלווים אותנו לאורך חיינו.ג'סיקה צ'סטין הנהדרת (זוכת האוסקר על "העיניים של תמי פיי", כוכבת "כוננות עם שחר") היא סילביה. עובדת סוציאלית שסועדת אנשים מבוגרים והולכת לפגישות של אלכוהוליסטים אנונימיים. סילביה גרה עם בתה בשכונה לא טובה (סגירת כל המנעולים בדירה והפעלת האזעקה הוא תזכורת רפטטיבית בסרט לחוסר הנוחות שחשה סילביה בביתה). כל חזותה משדרת קדרות ואי נוחות, היא סובלת.
פרסומת
בכנס מחזור של התיכון שלה ניגש לסילביה בחור מזוקן, מתיישב לידה והיא נרתעה ופורשת לביתה. היא מגלה שהבחור עקב אחריה וישן מתחת לביתה. זהו סול (פיטר סארסגארד המצוין, שזכה על משחקו בפרס השחקן בפסטיבל ונציה האחרון שבו הוקרן הסרט). סול הוא בחור שסובל מתחילתה של דמנציה ולא תמיד זוכר מיהו ומהו. סילביה מתקשרת לאחיו של סול, וזה מגיע לקחת את אחיו המבולבל.בהמשך, סילביה נפגשת שוב עם סול כדי לבשר לו שהיא יודעת שהוא אחד מאלה שאנסו אותה בתיכון והתעללו בה מינית. סול מתגונן ובהמשך מתברר שהוא הגיע לבית הספר של סילביה רק אחריה שהיא עזבה. כלומר, הזכרונות של סילביה מוטעים. סילביה, שחיה על פי זיכרונותיה וסול שאינו זוכר דבר מחייו הקודמים, מנסים ביחד לקיים מערכת יחסים שבנויה מנרטיבים שהם מספרים לעצמם (ממש כמו הגיבור בסרט "ממנטו" שבוחר במודע בזיכרון שאינו יודע אם הוא אמיתי כדי להמשיך בחייו).
פרנקו בוחן את הסבל האנושי ששב מן העבר ושואל איך ניתן להתמודד עם סבל זה והאם הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו הם הדרך שלנו להתמודד עם חיינו, לא רק בעבר אלא גם בהווה. הסרט מסרב לשנות את הקצב המדוד שבו הוא מתנהל ולעיתים זה בעוכריו וקשה מאוד עד בלתי אפשרי להיקשר לדמויות הגיבורים. זהו סרט של משחק מינימליסטי, כשהצופה מוזמן לפענח את הזרמים התת-קרקעיים הכמעט בלתי נראים הזורמים ומפעפעים בנפשם של סילביה וסול.ראויות לציון ג'סיקה הארפר כאמה של סילביה ומריט ויבר הנפלאה מתמיד כאחותה של הגיבורה. "זכרונות" אינו סרט לכל אחד. צריך לקחת נשימה עמוקה וצלול לתוכו בסבלנות ואף בסלחנות ואז ניתן יהיה להנות ממנו ולשאוב ממנו תובנות משמעותיות.
סרט מעלה, רגיש ועדין. משחק מצוין של כל השחקנים. משאיר הרבה חומר למחשבה.
וגם הבמאי, מישל פרנקו, בן לאמא מישראל, דובר עיברית, ומבקר בארץ.
שם:עידיתגיל:5813/01/2025 01:00:42
6/10
שחקנים מעולים אבל ממש התאכזבתי.
קצת נמרח ואיטי.
עדיף לראות בטלויזיה
שם:שלומיגיל:7519/11/2024 17:28:57
10/10
סרט דרמה חזק ומרגש, כמה דמויות בונות את הסרט, האמא, הבת הבוגרת, האחות של האמא, הסבתא, הבחור ואחיו.
כל דמות תורמת את חלקה.
העלילה נוגעת בדברים שקורים בחיים, כאשר העבר משפיע, אך גם הצורך להתגבר.
מומלץ מאד.