בהקדמה להקרנת סרטו החדש "למה מלחמה" בפסטיבל הסרטים בחיפה אמר עמוס גיתאי כי "הסרט שלי מתחיל ברגע שהוא נגמר" והתכוון לכך שסרטיו הם נקודת מוצא למחשבות הצופה בינו לבין עצמו לאחר שסיים את הצפייה. "למה מלחמה" הוא בעיניי הרבה יותר מיצג רב-תחומי מאשר סרט במובן הצר של המילה. גיתאי משגר לעבר הצופה קולאז'ים חזותיים והרמוניות משתנות וצריך זמן לעכל את כל מה שניבט מהמסך."למה מלחמה" מבוסס על מקרה שהיה באמת כשחבר הלאומים (הארגון המקדים לאומות המאוחדות) הזמין את המדען הנודע אלברט איינשטין ב-1932 לכתוב מכתב לאדם שיבחר בנושא שיבחר. איינשטיין בחר בפסיכולוג המהולל זיגמונד פרויד ושאל אותו את השאלה "למה מלחמה" ושני האישים יוצאי הדופן האלו החלו להחליף מכתבים ביניהם. 93 שנים לאחר מכן בחר עמוס גיתאי להפיח חיים בחליפת מכתבים זו ,להוסיף לה צליל וצבע והתוצאה יוצאת דופן על גבול המהפנטת.
פרסומת
את פרויד מגלם בצורה מרשימה השחקן הצרפתי מתייה אמלריק שמצליח להיראות מהורהר ומיוסר במקביל תוך כדי שהוא מנסה לפענח את הדחף האנושי הבסיסי לאלימות ולכיבוש. קשה קצת לזהות את אמלריק מבעד לעשן הסיגר שהוא מעשן והמשקפיים העבות שהוא מרכיב. המונולוגים שהוא נושא הם לב ליבו של הסרט ודמותו מאפילה על זו של איינשטיין (מישל לשקו) שנראה מעט דהוי וגם מתבטא הרבה פחות בסרט.עוד מופיעה אירן ז'קוב המצוינת תמיד שמבליחה בכמה סצנות והופכת את הסרט להרבה יותר מאשר שני אנשים מחליפים דעות. ז'קוב מדברת על הטראומה של המלחמה ושל המראות שבה והקרבות. בסצנה עוצרת נשימה היא צובעת את שיערה באדום וידיה כאילו נוטפות דם. בסצנה אחרת היא נכנסת לים עטופה בבד לבן ונעלמת בין הגלים.
אם סרטו הלפני אחרון של גיתאי "עדיין לא מאוחר" היה זעקה נואשת כנגד חברה שמאבדת עצמה לדעת בים פשיסטי ולאומני, נדמה שב"למה מלחמה", הבמאי הוותיק מתון הרבה יותר ומנסה להעביר את מסריו בצורה יחסית פחות בוטה ויותר קומוניקטיבית. עדיין קשה שלא לשמוע את הטקסט, במיוחד את דבריו של פרויד, ולא להצטמרר לנוכח הרלוונטיות של הדיון הפילוסופי במלחמה ובהרג ובקבלת האחר.גיתאי משלב בסרט קטעי אופרה, כולל אמירת קדיש, ואף לקראת סיום מצרף קטעים מסרטו המופתי "כיפור". כל החיבורים הלא קונבנציונליים האלו מתחברים לכדי יצירה מאתגרת ושונה שנשארת עם הצופה ללא מעט זמן אחרי שהאורות כבים באולם. "למה מלחמה" הינו עוד נדבך ביצירתו של גיתאי שממשיך לשאול שאלות ולהקשות על הצופה. בימים אלו כשהכל מסחרי ומיידי, טוב שיוצרים כגיתאי לא מוותרים לרגע על האמת האמנותית שלהם.