את כמות הסרטים הבדיוניים/עתידניים בקולנוע הישראלי ניתן לספור אולי על אצבעות שתי ידיים, וגם זה בקושי. הקולנוע המקומי נדמה ונעול בהווה או בעבר למעט מקרים בודדים ("ג'רוזלם" של האחים פז, "שדר מן העתיד" של דוד אבידן). לכן הסרט “חלב", זוכה פרס התסריט בטקס אופיר, של הבמאית מאיה קניג עם הרעיון המרכזי שבו הינו משב רוח מרענן בנוף המקומי.טאלה (הילה רוח שהיא בוסרית בדיוק במידה) הינה מוזיקאית ואם חד הורית צעירה. לפרנסתה היא נרשמת לעבוד ב"שביל החלב" - מפעל שבו אימהות טריות חולצות שד והחלב שלהן נשאב והופך לסחורה המסופקת לנשים בעלות אמצעים. המפעל כולו משדר קרירות מרתיעה לעומת האנושיות של הגיבורה ושל חברותיה לעבודה שמשאירות את התינוק שלהן באזור סמוך למקום עבודתן. טלי שרון המצוינת כמו תמיד היא מנהלת העבודה הקשוחה שמתעמת עם הגיבורה די מהר על כך שהיא מעשנת ולא מצייתת לכללים החמורים שמונהגים ב"מפעל".
פרסומת
אמנם אין סביבת העבודה מתחרה במפלצתיות של העבודה בסדרה "ניתוק", אך מאיה קניג עושה שימוש מושכל בצבעים קרים ובונה חלל שנדמה כפס ייצור לכל דבר ועניין. אם צ'רלי צ'פלין הפך לבורג במכונה ב"זמנים מודרניים", הרי כאן יש אמירה על תפקיד האישה כבורג בשרשרת ייצור המשפחה הישראלית. האישה הופכת לכלי שלא בדיוק מתחשבים בו ומטרתה אחת - לייצר אוכל (חלב) לדורות הבאים ולמלא את הצורך לאלו שבחרו מסיבותיהן שלהן לא להניק (ואולי יש כאן גם ביקורת על הנטייה בימינו לקצר את הליך חזרת האישה לעבודה והניתוק המהיר המתבצע בינה לבין תינוקה).כשיום אחד יוצאת טאלה מהמפעל, היא מגיעה אל ביתה של אחת מלקוחותיה, מה שיסבך את העלילה ויביא אותה לקשר בעייתי עם אותה אם עשירה. את אותה אם מגלמת בכישרון רב הדס ירון והיא מציגה פן אחר של נשיות ואימהות. אם טאלה היא אם המחוברת מאוד לבתה, הרי האם העשירה שגרה בבית מפואר היא כזו שלמרות שיש לה את היכולות הכלכליות לדאוג לבנה, היא לא יודעת איך לגשת אליו. היא מייצגת את האם המודרנית שמנסה לטפל בילדה בשלט רחוק ודרך אנשים אחרים. קניג בוחנת נשים שונות שכל אחת מגיבה אחרת ללידה.
נושא היחס של האישה ללידה ולצאצא הצעיר נבחן לא אחת בקולנוע ונע בין קטבים שונים. בין אם מדובר באימה משתקת - צאצא המסמל את השטן ב"תינוקה של רוזמרי" או בכזה שכביכול ננטש לטובת שמרטפית ב"היד שמנענעת את העריסה" או בדרמה חברתית העוסקת באם המוכנה למכור את ילדה בעד בצע כסף ב"הילד" המופתי של האחים דארדן ועד לקומדיות רבות כ"מה לצפות כשמצפים" העוסקת בקשיי התמודדות עם היריון. בישראל הנושא נחקר הרבה פחות (רק לאחרונה יצא הסרט "עשרה חודשים" העוסק בהיריון מדומה" שגם ניסה לחקור את תופעת ההיריון והלידה בצורה מעניינת). ב"חלב" שואלת קניג איך מתמודדות נשים עם לידה בחברה המקדשת את ערך הבאת הילדים ומגלה עולם חרדתי ומבולבל. המסע להשלמה עם היותך אמא הוא הוא המסע של טאלה הגיבורה.הבמאית הינה בת זוגו של הבמאי גור בנטביץ' ומשהו מרוח סרטיו הסוריאליסטיים מרחפת גם מעל סרטה. כמו בסרטיו, גם ב"חלב" הגיבורה יוצאת למסע הזוי בין אנשים ומקומות - מסע שבשל הגמלוניות שבו הוא אמין ומעורר הזדהות ואימהות רבות ירגישו קרבה והזדהות הן עם טאלה והן עם האם העשירה."חלב" הינו סרט אחר ושונה בנוף הישראלי. ייתכן והוא גולש פה ושם לקלישאתיות (האישה העשירה היא עקרה רגשית, לעומת החום שמפגינה טאלה לילדה), אך בסך הכל זוהי יצירה אמיצה ומעוררת שאלות רבות, שלא על כולן יש לבמאית תשובות.
סרט רגיש על יחסים בין מעמדות בחברה. החלב בסרט הוא רק רקע למערכות יחסים בין אם לבת, בין אמא לאמא ועוד. לא רוצה לעשות ספוילר. לכו לראות את הסרט. בנות בטוח יאהבו אותו
סרט מקורי וקצת דמיוני על מפעל לחלב אם שבו נשים מספקות את חלבן לנשים שאינן יכולות להיניק.באופן טבעי נוצרים פה מעמדות ויש הרבה רגשות.סיפור מקסים,מצחייק וגם עצוב.משחק נפלא של כל הנשים.מומלץ
טלי שרון
