אחרי שורה של סרטים עצמאיים קטנים שהוקרנו בעיקר בפסטיבלי קולנוע אמריקאים, ג'וש ובני ספדי, האחים היהודים מניו יורק, הצליחו בעזרת נטפליקס לפרוץ אל עולם הקולנוע הבינלאומי עם שתי פנינות קולנועיות משותפות: "גוד טיים" (2017) ו"יהלום לא מלוטש" (2019). את התסריטים הם כתבו עם שותפם ליצירה רונלד ברונשטיין. שני הסרטים התאפיינו בסגנון אורבני אפל, תחושת ריאליזם, דיבורים מהירים ומערכות יחסים מורכבות בין בני משפחה. אפשר היה לחוש את ההשפעות התסריטאיות של ג'ון קסאווטס בדיאלוגים ובמונולוגים של גיבורי הסרטים וגם את הסגנון הניו יורקי המחוספס של הרחוב בעיקר מסרטיו המוקדמים של מרטין סקורסזה, "רחובות זועמים" (1973) ו"נהג מונית" (1976), אבל הכל בקצב מסחרר ואקסטרימי. דמיינו את "טריינספוטינג" ו"רקוויאם לחלום" על עוד אקסטות.השנה האחים התפצלו לשני פרויקטים שונים לחלוטין עם סיפורים שונים, אבל שניהם בחרו לעסוק בספורטאים. בני ספדי ביים את הדרמה "מכונת המחץ" על המתאבק מארק קר וסיפק לדוויין ג'ונסון הזדמנות להפגין את כישוריו כדמות דרמטית רצינית בפעם הראשונה כאשר לצידו אמילי בלאנט. הסרט זכה בפרס הבימוי בפסטיבל ונציה ומועמד לשני פרסי גלובוס הזהב לשחקן הראשי הטוב ביותר ולשחקנית משנה. בני ספדי נטש את הסגנון המוכר מעשייתו הקולנועית של אחיו ובחר בסגנון יותר נינוח המנסה לשחזר את שנות השמונים באופן ריאליסטי. לעומתו אחיו, ג'וש ספדי המשיך לעבוד עם רונלד ברונשטיין ויחד כתבו את התסריט המבוסס באופן רופף על סיפורו של שחקן הפינג-פונג היהודי מרטין רייסמן.
פרסומת
"מרטי סופרים" לוקח את הסגנון הקולנועי שליווה את צמד האחים ושל התסריטאי ברונשטיין ומשכלל אותו. הסיפור של רייסמן היהודי שנולד בשנות ה-30 בניו יורק וזכה באליפות ארה"ב לטניס שולחן בשנת 1958 וב-1960 הופך ליצירה על אובססיה והניסיון להצליח בכל מחיר, לא משנה מה הוא יהיה. טימותי שאלאמה כריזמטי, סוחף ופשוט מעולה כמרטי מאוזר, צעיר יהודי העובד בחנות נעליים של דודו בניו יורק של שנות ה-50. יש לו רק מטרה אחת ויחידה בחיים: לזכות באליפות העולם בטניס שולחן. הוא עסוק בעיקר בגיוס כסף עבור הטיסה שלו ללונדון לאליפות בריטניה הפתוחה. הוא משיג את כספו בהימורים במועדוני פינג פונג בהם נהוג להמר על כסף, כאשר המתחרים החובבנים מולו אינם יודעים שהוא מקצוען.מרטי לא בוחל בשום תעלול כדי להגשים את השאיפות שלו. אם זה לשדוד את החנות של דודו, לפתות כוכבת קולנוע הוליוודית יפהפייה שהקריירה שלה מאחוריה הנשואה למיליונר, לנצל חבר ילדות עם אב עשיר וגם להסתכסך עם ארגון טניס השולחן הבינלאומי. מרוב תשוקה ושאפתנות הוא שוכח את האנשים סביבו ומקריב את היקר לו מכל, אם זאת אהובתו הנשואה הנמצאת בהיריון או אמו הבודדה שממציאה מחלות רק כדי לזכות בקצת תשומת לב. על הדרך הוא אפילו יסכן את חייו, ישפיל את עצמו עד עפר וזאת רק כדי לנסות להגשים את החלום, אבל מרטי יגלה שהמציאות גדולה ממנו.
שלוש הנשים בחייו מגולמות על ידי שלוש שחקניות שונות לחלוטין, אבל כולן יהודיות כשרות: אודסה א'זיון מגלמת את רייצ'ל מייזלר, המאהבת הצעירה והנשואה הנכנסת להיריון ממרטי בסיקוונס הפתיחה המעולה של הסרט. גווינת' פאלטרו חוזרת אל המסך הגדול אחרי היעדרות של כמעט 7 שנים מאז "הנוקמים: סוף המשחק". פאלטרו מגלמת את את קיי סטון ומספקת לצופים את התחושה שכמעט חסרה בימינו: יש כאן כוכבת קולנוע אמיתית בפעולה. על אף שהתפקיד שלה מוגבל למספר סצנות מועט יחסית, כל סצנה עשויה מצוין ופאלטרו בונה את הדמות השבורה שלה באופן מושלם. פראן דרשר, בלי איפור ובמראה שלא ממש מזכיר את הדמות הנוצצת שלה בסיטקום "נני", נהדרת בתפקיד משנה כאמו הבודדה והמודאגת של מרטי. הדובדבן שבקצפת הוא הנוכחות של הסטנדאפיסטית היהודייה סנדרה ברנרד כחברתה של האם.בדרך להגשים את היעד שלו ולנצח את שחקן טניס השולחן היפני, מרטי חייב להגיע לטוקיו וכדי לעשות זאת הוא צריך לחצות גבולות שאפילו הוא לא מאמין שיחצה. כאשר הוא מגלה שרייצ'ל בהיריון מתקדם ובעלה זורק אותה מהבית, הוא חייב למצוא גם לה פתרון. שאלאמה מגלם את מרטי באנרגיות בלתי נגמרות. הוא חוצה כל מחסום, חוטף מכה אחרי מכה, אבל לא מתייאש אפילו לרגע אחד, גם אם התוצאות יכולות להיות הרסניות מבחינתו. כל כך קל להבין מדוע שאלאמה משקיע את כל כולו בדמות של מרטי מייזר, הוא בדיוק כמוהו - וירטואוז עם תשוקה לנצח והוא בלתי ניתן לעצירה, בדיוק כמו הדמות שהוא מגלם. שאלאמה בגיל שלושים הוא כוכב קולנוע עם שרשרת להיטים מאחוריו, תפקידי אופי מעולים ואת הסרט הנוכחי הוא גם הפיק והשקיע בו. מדובר בפרויקט תשוקה שלו ולא בעוד פרויקט קולנועי והדבר מורגש בכל שנייה שהוא נמצא בפריים (וגם בשנים שהתאמן בפינג פונג שנראות על המסך), הסרט הזה הוא הבייבי שלו.ספדי יצר כאן סרט שהוא בדיוק כמו הגיבור שלו, בלי ניתן לעצירה עם עריכה קצבית, סוחפת ומסחררת. מהרגע הראשון בסצנת הפתיחה בחנות הנעליים ומיד לאחר מכן כתוביות הפתיחה המזכירות את הלהיט של סוף שנות ה-80, "תראו מי מדבר". הפסקול המקורי של דניאל לופטין מבריק והוא מלווה את הסרט לצד שירים מעולים של Tears for Fears, פיטר גבריאל, ניו אורדר, אלפאוויל, קווין ועוד. יש לסרט הזה דחף סוער ומסעיר שרוצה לקרב אליו את הצופים כדי שירגישו את הזיעה שניגרת ממצחו של מרטי, אם זה במשחקי הפינג פונג או בבריחות שלו ברחבי ניו יורק מכל מי שרודף אחריו - שוטרים או סתם אנשים שגילו שהוא רימה אותם. הסרט הזה מתחיל מהר, לוחץ על הדוושה ומאיץ בכל פעם שמופיעים קונפליקטים חדשים. "מרטי סופרים" הוא קולנוע מלא הומור יהודי, אקשן ודרמה. יש בו שמחת חיים צעירה ומדבקת. סרט נוסטלגי, אבל כל כך עכשווי. קולנוע מופתי על אנשים שמרוב תשוקה הם מגלים שהם האויב הגרוע ביותר של עצמם. ספדי את שאלאמה, ברונשטיין ולופטין עם צוות שחקנים יהודי וסיפור יהודי, יצרו את אחת הפסגות הקולנועיות של שנת 2025!
סרט שכדאי מאד לצפות בו ולו מהסיבה הפשוטה שכזה סרט עוד לא ראיתם. הסרט מתרחש על-פני כ- 8 חודשים בלבד בשנת 1952 והוא סרט תזזיזי, מאורע אחר מאורע בקצב מסחרר. זה לא סרט של דיאלוגים ארוכים או דמויות מורכבות ואפילו לא הגיבור מרטי שלא ניתן ולו לרגע לצפות את דבריו או צעדיו.
אבל, יש תוכן, יש עלילה ויש שאפתנות קיצונית שבה המטרה מקדשת לחלוטין את האמצעים.
עד סוף הסרט, וזה כנראה בכוונת מכוון, היה לי קשה להבין אם אני מזדהה עם הגיבור או סולד ממנו. הסרט נמשך שעתיים וחצי שעוברים מהר למדי ומשאיר אפילו פתח לסרט המשך.
וכמובן, שחקנים מעולים: טימותי שאלאמה ענק, גווינת'' פאלטרו חוזרת בגדול למסך, ופראו דנשר שהיא נני המפורסמת בתפקיד קטן אך נהדר.
שורה תחתונה - כדאי מאד לצפות
אפשר לראות אבל לא לצפות לסרט מי יודע מה מעניין. הסרט ארוך מדי ועוקב אחרי דמות מעצבנת. אז כצופה לא התחברתי לדמות ולא הרגשתי חשק לעקוב אחריה. גם הצילום מעצבן וגם הבחירה האומנותית של הבמאי לשלב להיטים מהאייטיז בסרט שמתרחש בשנות החמישים, גם היא יומרנית ומעצבנת. מה הקשר tears fo fears לשנות החמישים ???
בקיצור סתם סרט מעצבן. רחוק מלהיות "חובת צפיה"
סרט מאוד מעניין,בקצב של משחק פינג פונג.צעיר יהודי,ניו יורקי,עם אהבה ומטרה אחת להיות שחקן פינג פונג הכי טוב בעולם.כשרוני,תחרותי,אמביציוזי,שאפתן,שקרן,מוכן לעשות הכל,הכל, כדי להתחרות בתחרויות בינלאומיות.טימותי שאלאמה משחק מצויין.
WOW, אין ספק שההייפ מוצדק,
טימותי שלאמה במשחק מצוין, הסרט ארוך, אבל לא משעמם לרגע, כ"כ הרבה התרחשויות, הסתעפויות, ובעיקר מעניין ומלהיב, האמבציה של הדמות הראשית מרשימה כ"כ, עד לכדי לא להאמין, נהנתי מאוד, ומומלץ לראות בקולנוע! חד משמעית סרט ללכת לראות בקולנוע.
שלח/י
גווינת' פאלטרו
טימותי שאלמה
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות