הקולנוענית זוכת פרס האוסקר, קלואי ז'או היתה לאחת היוצרות העצמאיות המצליחות של העשור החולף עם סרטים קטנטנים ומרגשים שזכו בשלל פרסים כמו "הרוכב" (2017) שקטף פרס נחשק בפסטיבל קאן או "ארץ נוודים" (2020) שיצא בשנת הקורונה וזיכה אותה באוסקר לבמאית הטובה ביותר וזכה גם בפרס הסרט הטוב. מה שהתחולל מיד לאחר מכן הוא שיקול דעת מוטעה שלה ואולפני דיסני את מארוול שנקרא "נצחיים". האסון הביקורתי והכלכלי שיתק את היוצרת המוכשרת המתמחה בדרמה קטנות ואישיות הדורשות מהקהל סבלנות כי יצירותיה מאופקות, איטיות ודורשות אורך נשימה כדי באמת ליהנות מהן. אפשר להעריך את כוונותיה לייצר סרט קומיקס אחר אבל הניסיון לא צלח. ואז סטיבן ספילברג פנה אליה עם "המנט", הנובלה של הסופרת מגי או'פארל אותה הוא קנה עוד לפני שהספר יצא לאור.הספר מתאר את סיפורו של בנו של ויליאם שייקספיר, המנט, שמת בגיל 11 ב-1596, מה שהוביל לכתיבת המחזה המפורסם ביותר של שייקספיר "המלט". כמו הספר גם הסרט הוא פיקציה בדיונית. יצירתה של או'פארל כמו הסרט של ז'או מתמקדת בדמותה של אגנס (במציאות שמה היה אן האת'ווי, כמו השחקנית), רעייתו של ויליאם שייקספיר. העלילה המתרחשת במאה ה-16 ומתארת את הקשיים של אותן שנים שבהם ילדים רבים מתו עוד לפני גיל חמש. זוהי תקופה של דעות קדומות על נשים שהיו בעלות ידע רב וידעו את השימוש שאפשר לעשות מכל עשב, עץ או פרח כדי להכין תרופות או מאכלים. אגנס ובנות משפחתה גדלו וחיו ביער הסמוך ולכן הן מוגדרות על ידי תושבי העיירה כמכשפות. אגנס היא ילדת טבע, היא חיה ונושמת את היער. כמו הטבע הפראי גם היא מסרבת להתביית. היא מגדלת בז, מקיימת יחסי מין עם שייקספיר בטבע וגם יולדת בטבע. שייקספיר מתאהב בה ונגד רצון משפחתו השניים מתחתנים ומביאים שלושה ילדים לעולם. אחד מהם הוא המנט (התגלית ג'קובי ג'ופ).
פרסומת
לעומת אגנס ילדת הטבע הפראית, ויל הצעיר (פול מסקל) הוא מורה ללטינית ממשפחה מיוחסת יותר, החולם להיות מחזאי או סופר. הוריו רואים בו חסר תועלת המסרב להצטרף אל העסק המשפחתי. הוא מתאהב באגנס וכבר על ההתחלה מציע לה להתחתן איתו. היא רוצה שהוא יספר לה את הסיפורים הפרועים שלו, והוא רואה בה מישהי שונה מכל מה שהוא מכיר. סוג של אלת טבע שכאילו יצאה מסיפוריו. אמו הקשוחה (אמילי ווטסון הנהדרת) בטוחה שאגנס כישפה אותו, אבל ההיריון והילדים מכריחים את שייקספיר לעבוד בעסק המשפחתי ביום ובזמנו הפנוי בערב לכתוב. הרצון העז להעלות את המחזות שלו בתיאטרון הוא ייעוד שאפילו אגנס איננה מסוגלת להיאבק בו. בעוד ויל עובר ללונדון כדי להגשים את חלומותיו, אגנס הכפרית מסרבת להצטרף מחשש למחלות והסיכונים שיש בעיר הגדולה. שום מרחק לא יעיב על אהבתם, אבל דווקא ברגע שאגנס זקוקה לויל, הקריירה שלו תרחיק אותו ממנה ומילדיו.השחקנית והזמרת ג'סי באקלי כבר הייתה מועמדת לאוסקר בשנת 2022 על תפקיד משנה בסרט "הבת האפלה", סרט הביכורים כבמאית של השחקנית מגי ג'ילנהול. לפני שהיא חוזרת לשתף פעולה עם ג'ילנהול בסרט "הכלה", היא נכנסת בטבעיות לדמותה של אגנס, נערת הטבע הפראית שמנסה להתביית אך מתקשה בכך. כל נקודת המבט של הסרט היא דרך עיניה הבוחנות של אגנס: מערכת היחסים עם ויל, הקשר עם אחיה המסור, עם משפחתו של ויל, שגרת גידול הילדים והגעגועים לויל. אגנס היא דמות של רגשות עמוקים וסוערים. בדיוק ההפך מחמותה הקשוחה והקרירה שנשארת להשגיח עליה. בעוד שוויל עסוק בהגשמת חלומותיו, היא נשארת לבד עם חרדות של אם צעירה.
פול מסקל מספק לצופים שייקספיר אחר. סוג של משורר, שיכול להתמודד עם החיים והטרגדיות השונות רק דרך הכתיבה, הבימוי ועבודה עם שחקנים. הוא גרוע במערכת יחסים אישית, אבל כפי שהצופים מגלים הוא בהחלט יודע לכשף את הקהל ולהעביר אותם דרך יצירתו טרנספורמציה רגשית. השליש הראשון של הסרט עשוי היטב ובאקלי מעולה ומסקל בהחלט סביר (זה לא תפקידו הטוב ביותר). ז'או עושה עבודה ראויה אך למי שמגיע עם ציפיות כדאי לחכות למערכה השנייה והשלישית.במערכה השנייה הילד ג'קובי ג'ופ המגלם את המנט הופך לדמות הדומיננטית בסרט. ג'ופ הוא תופעת טבע אמיתית. הילדון פשוט גונב את הלב. בהופעה רגישה, אצילית ואמיצה הוא מתעלה על פני כולם. כל כך קל להתאהב בו באופן מיידי, כך שהאובדן שלו באמת קורע את הלב לגזרים. הברקת הליהוק של הילד הקסום הזה היא המשקל הרגשי האמיתי שהסרט הזה היה זקוק לו כדי שנאמין לאבל העצום הנוחת על אגנס, כי גם הקהל עומד להתאהב בילדון שמספק הופעה טבעית לחלוטין.המערכה האחרונה היא החשובה ביותר בסרט, וזאת המערכה שהופכת את "המנט" ליצירה קולנועית משמעותית ואמיתית המחפה על האיטיות והבנאליות של המערכה הראשונה. אז מגיע גם הרגע שבו הסרט זוכה למשמעות האמיתית שלו - סצנה שלמה וארוכה של שינוי שבסופו זיכוך טהור. הסצנה המסיימת והעוצמתית של הסרט היא הלב והנשמה שלו. זוהי סצנה שגורמת לא רק לדמותה של אגנס לעבור תרפיה שבסופה היא תעבור ריפוי שלם, אלא גם לקהל הצופים באולם. זו סצנה שמוכיחה את כוחו של התיאטרון, אבל גם את כוחו העצום של הקולנוע. סצנה שחודרת עמוק לתוך הלב, ותיגע בכל אדם שאיבד אנשים היקרים לליבו. כאשר הכותרות יעלו והקהל ינגב את הדמעות, רק אז מבינים את כוחו העצום של הסרט והרעיון שעומד מאחוריו. הסרט אולי מתחיל חלש וצפוי, אבל נבנה באיטיות מחושבות ומדודה, תוך בניית דמותה החזקה של אגנס והכל עשוי באיפוק עם המון, המון רגש. תביאו אתכם טישו לאולם הקולנוע, תזדקקו לו.
יום שלישי שלייקס ו50 אנשים ב17 בתי קולנוע הוט סינמה(שאפו על החלטה לפתוח את בתי הקולנוע,האסקפיזם הראוי ביותר בתקופה מאתגרת זו).זה לא מנע ממני מלעזוב את הסירים ולראות יצירת מופת זו.סיפור רומנטי המשלב הקרבה אישית,אהבה ללא גבולות ומשחק מצויין.לידי ישבו שלושה בני עשרה שאהבו את הסרט ואפילו דיברנו עליו בפרוטרוט.שמחתי שהעדיפו אותו על "הצעקה"(לא מומלץ!).קצת איטי וארוך.לא מתאים לכולם
עד ךשתי הדקות האחרונות לא הבנתי שאני ציפה במאחורי הקלעים של החיים של ויליאם שייקספיר
משחק משובח. תסריט מלא דימיון. סרט שהידהד בראשי הרבה שעות אחרי שיצאתי. סרט מצויין אם כי לא כולם אהבו.
"נוגע ללב"
שלח/י
אמילי ווטסון
פול מסקל
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות