הבמאי הותיק, קלוד שברול (שיקוי לילה, הטקס) חוזר אלינו בעוד מותחן על המעמד הבורגני הצרפתי. בעזרת הומור מרושע הוא מתבונן בשגרת היומיום של גיבוריו, משפחה עשירה שבעברה שתפה פעולה עם הנאצים בזמן הכיבוש והיום מעורבת בפוליטיקה המקומית.מה שמייחד את שברול הוא שהכל גלוי לעין אך שום דבר אינו צפוי באמת. כבר בפתיחת הסרט בעזרת לונג-שוט מרשים המצלמה חוצה את המדשאה רחבת הידיים, עוברת דרך הדלת הראשית של האחוזה המשפחתית, עולה במעלה המדרגות ובחדר שינה מופיעה גופת גבר שרועה סמוך למיטה. הסרט עוקב בדקדקנות צינית אחרי האירועים שהובילו אל הרצח.
פרסומת
עלילת "פרח הרוע" מתחילה כאשר הבן פרנסואה (בנואה מאגימל "המורה לפסנתר), שב הביתה אחרי שהות של ארבע שנים בשיקגו. הוא ניסה להימלט מההיסטוריה המשפחתית ותחושותיו כלפי מישל, אחותו החורגת, אך מגלה להפתעתו שרגשות האהבה כלפיה רק התגברו ושאי אפשר לברוח מהיסטוריה. עם חזרתו, השמועות הזדוניות המכתימות את ההיסטוריה המשפחתית צפים מעל לפני הקרקע ומערערים את ניסיונה של אם המשפחה לרוץ לראשות העיר. האם ההיסטוריה המשפחתית עומדת לחזור על עצמה?נטלי ביי (ונוס ביוטי, יחסים פורנוגרפים), מגלמת את אן, אשת המעמד הגבוה, בעלת סגנון חיים מבוסס שחלומה הוא לפתח קריירה פוליטית ולהיבחר למשרת ראש העיר. היא מתקדמת הלאה ולא נותנת לסודות המשפחתיים להפריע לה בדרכה.
דודה לין (סוזן פלון הותיקה) חיה באחוזה מאז היותה ילדה. היא נושאת עמה עבר עמוס בסודות הקשורים באביה משתף הפעולה ואחיה שהצטרף לפרטיזנים. למרות גילה ועברה היא מלאת חיים ויודעת בדיוק מה מתרחש בחייהם של בני משפחתה. היא מעורבת במערכת היחסים בין פרנסואה למישל, תומכת באן ויודעת על בגידותיו של ז'ראר, בעלה.שברול ממשיך בדרכו האומנותית ומביים בדרכו הנינוחה עלילה החוקרת כיצד מפענחים הצרפתים בימינו את המונחים : חטא, אשמה ואלימות. הוא מגלה בדרכו החכמה שגם אם האיזון החברתי מופר ומוביל להתפרצות הרסנית ואלימה, הצרפתים תמיד ידעו כיצד להעמיד פנים כאילו דבר אינו קרה. לטוב ולרע זו עוד יצירה משובחת המוכיחה שגם בגיל 73 שברול במיטבו.
הסרט אכן לא משהו, אבל החיוך של השחקנית שווה את השעה וחצי.
שם:גילי ש אגיל:1506/12/2003 21:22:09
6/10
מיותר ולא מלהיב. העלילה המפותלת אינה מעניינת, והבימוי, השקול והמדוד בו שברול מתאפיין טוב אולי לצרפת, לעיני הוא היה בלתי אמין ומוקפד עד כדי אילוץ.
הסרט אינו יעיל כמותחן ומנגד גם הדיון הפילוסופי העולה ממנו אינו מרתק במיוחד.