עיבוד קולנועי מיושן וטרחני של הבמאי הספרדי וינסנטה אראנדה לספרו הקלאסי של פרוספר מרימה. אם זו משימה די קשה להרוס סיפור מלא תשוקה, אהבה ואובססיה שסופה המר ידוע מראש, אפשר להגיד שהבמאי המזדקן עמד במשימה בהצלחה. אף על פי כן, שני השחקנים הראשיים לא מאכזבים וכובשים את המסך בתשוקה נטולת מעצורים.אחת הבעיות המרכזיות של "כרמן" היא שלא נעשתה כאן אדפטציה קולנועית מעניינת. נכון שפאז וגה חושפת את גופה והבמאי דואג לצלם אותו משלל זוויות, אבל זה לא הופך את הסרט לחדשני או חושני. "כרמן" מזכיר במקרה הטוב סרט זר מתחילת שנות השמונים - הפקה יוקרתית, תפאורה, ביגוד, קצב איטי, עיבוד אחד לאחד עם משחק מקצועי, אבל נטול קצב, נטול אמירה. מדוע לנו לראות שוב פעם את "כרמן"? קרלוס סאורה היה חכם מספיק כדי להעביר את הסיפור לעולם התחרותי של הבלט. לאחרונה נחשפתי לגרסה אמריקאית חדשה בכיכובה של ביונסה וזו מתרחשת בעולם התחרותי של המוסיקה השחורה, (אגב מדובר במיוזיקל די מחפיר אבל לפחות עכשווי).
פרסומת
"כרמן" העיבוד ה"חדשני" והחושני, רחוק מלחדש, הוא תקוע במקום, עד כדי כך תקוע, שבכלל לא אכפת לך מה יעלה בגורל גיבוריו וזאת למרות כמות האנרגיות שצמד השחקנים המוכשר והסקסי משחרר על המסך. החייתיות הבסיסית של צמד השחקנים הולכת לאיבוד מרוב שעמום. הסרט כל כך משעמם כאשר צופים על המסך ורואים את מיליוני היורו שהמפיקים בזבזו עליו, חשים צביטה בלב ומיד אחר כך אדישות למראה המקצב נטול החיים שבו מתנהל סיפור האהבה בין החייל האובססיבי לצועניה חובבת המאגיה השחורה.הגרסה החדשה נאמנה לעלילה הקלאסית, ולטובת הדור הצעיר שלא מכיר את הטרגדיה, הנה הוא לפניכם. הסרט עוקב אחר אהבתו המטורפת של דון חוזה, חייל באסקי, לצועניה הפתיינית כרמן והמשעול המדמם שמותיר אחריו במטרה להפוך אותה לשלו, ושלו בלבד. כרמן (פאז וגה - "סקס ולוסיה") אינה סתם בחורה מושכת בסרט הזה, הסקס בשבילה הוא גם הנאה ואמצעי להשגת כוח. הסרט עוסק במאבק בין נשיות גאה המבקשת לשמור על חירותה המינית, לבין מאצ'ואיזם גברי מבוהל מאסרטיביות הנשית. לאונרדו סבארלייה (עיר ללא גבולות, כסף שרוף) הוא הכוכב הגברי של הסרט.
"כרמן" מיועד בעיקר לאנשים החובבים את הסיפור, מתעניינים בצמד השחקנים הסקסיים בטירוף או מכורים לסרטים תקופתיים. אם אתם לא עומדים בשלושת התנאים הנ"ל אין לכם מה לחפש בסרט הזה.