האם מה שאנחנו רואים על המסך הגדול היא האמת שמאחורי האגדה? סטון עצמו, דרך דבריו של תלמי (אנטוני הופקינס), טוען שהאמת המוכרת לנו מספרי ההיסטוריה היא לא בהכרח הנכונה. אז מהי האמת לפי סטון? אלכסנדר היה הומו, מאהבו היה הפסטיון, אמו אולימפוס היתה רוצחת תככנית, הוא ניהל את הקרבות בלהט רב בדיוק כמו יצריו בחדר המיטות והיה לו מבטא אירי. סטון מביים את "אלכסנדר", אפוס תקופתי בתקציב של מאה שישים מיליון דולר כאילו היה סרט עצמאי המיועד לפסטיבל סאנדנס. הוא אמן בעל קול ייחודי ובדיוק כמו גיבור סרטו הוא רואה את העתיד אבל לא מממש אותו עד הסוף ועל כך הוא משלם מחיר כבד. סטון היה ויהיה תמיד יוצר שהקדים את זמנו, בדיוק כמו יצירתו האחרונה, "אלכסנדר".173 דקות אורכו של "אלכסנדר" ולמען האמת מרבית הסרט הן חולפות במהירות. סטון החליט לביים סרט תקופתי והוא הולך עם זה עד הסוף. ישנן בחירות שאינני מסכים איתן אבל כמו תמיד סטון הוא יוצר טוטאלי ולבסוף התוצאה בכללותה הרבה יותר שלמה ומוצלחת מאשר סך כל חלקיה בנפרד. למי שאינו מכיר את סיפורו של המלך והמצביא הדגול – מדובר בבחור צעיר, נועז ושאפתן, המוביל את צבאו מיוון דרך אירופה, אסיה ואפריקה ובגיל 25 הצליח לכבוש מעל תשעים אחוז מן העולם הנודע. לעומת "טרויה" או "המלך ארתור" שהם סרטי קיץ המיועדים לכול המשפחה, יוצר סטון עולם חושני של עבודת אלילים אשר שולטים בו יופי ואכזריות, בגידות ותשוקות. הוא חושף לפנינו לא רק את הקרבות ש"אלכסנדר" ניהל ביבשות אקזוטיות אלא גם את הקרבות שהוא ניהל בחדר המיטות עם מאהבו, אשתו ומשרתו
פרסומת
סטון ממחיז את חייו של גיבורו כטקסט תיאטרלי בעזרת תסריט מאוד בעייתי ולעיתים מלא פאתוס באופן מוגזם ולא מוצדק. גיבוריו האמיצים והצעירים מדברים כאילו יצאו ממחזה עתיק יומין שכלל לא נכתב ולפעמים הם משחקים כשחקנים באפוס תקופתי שצולם בשנות החמישים. הצרה הגדולה היא שהטקסטים המנופחים שסטון אחראי עליהם באופן אישי אולי עוד איכשהו עובדים בסצנות שבהם אלכסנדר מכין את חייליו לקרב אבל בסצנות אינטימיות הן מעוררות שאלה: מדוע לא להגיד באופן מפורש "אני אוהב אותך" במקום טקסטים ארוכים ומבולבלים שבסופם אנחנו צריכים להבין שצמד הגיבורים אוהבים אחד את השני? עוד יותר מקוממת היא הבחירה לא להראות את אלכסנדר מקיים יחסי מין עם מאהביו אבל עם אשתו הוא כן בוחר להראות סצנת מין שהיא בעצמה תלושה ומיותרת.אוליבר סטון זכה בעבר בשלושה פרסי אוסקר: שניים כבמאי על סרטיו "פלאטון" ו"נולד ב 4 ביולי" ואחד כתסריטאי על "אקספרס של חצות". ספק אם הוא יהיה מועמד לפרס אוסקר על סרטו החדש, יש משהו מאוד אנרכיסטי ובלתי נשלט בסרט הזה, דבר שלא קיים בסרטים עליהם הוא זכה בפרס. יש תחושה של יוצר גדול שאולי לא נמצא בשיאו אבל בהחלט מייצר כאן את אחת היצירות האישיות הבומבסטיות הגדולות ביותר שאפשר לעלות על הדעת. סטון פורץ את אחד המחסומים ההוליוודיים הגדולים ביותר לסרט אולפנים מנופח תקציבית כאשר הוא מציג את הדחפים האפלים ביותר של גיבורו בתפקיד הראשי על המסך הגדול. "אלכסנדר" אינה דמות הרואית כמו שהורגלנו לראות בקולנוע. זו דמות מורכבת וטראגית שעברו כילד הקרוע בין שני הורים כוחניים השפיע על תפקודו כמנהיג היסטורי, בהחלט לא "גלדיאטור".
כאשר בוחנים את האידיאלים המפוקפקים של אלכסנדר כמנהיג, קשה שלא לבחון את העולם המערבי ובמיוחד את ארה"ב של ימינו לאור מעשיה בארצות נחשלות. אלכסנדר היה הראשון שניסה לאחד את העמים הברבריים והיוונים. האם זהו אקט המסמל את הגלובליזציה שארה"ב מקדמת היום? הוא רצה להעביר דורות של לוחמים ברבריים צעירים חינוך יווני טהור, בדיוק כמו שאיפתה של ארה"ב לעשות במדינות אסיה ואפריקה כיום. אבל לעומת האמריקאים, אלכסנדר היה משוחרר מכל עכבה מינית. הוא שכב עם גברים ונשים, התחתן עם אישה אפריקאית עובדת אלילים. קצת קשה לדמיין את הנשיא האמריקאי הלבן והשמרן מבצע משכב זכר ומתחתן עם בחורה משבט פרימיטיבי בשטחים לא מיושבים באפריקה, אפילו למטרה נעלה כמו לאחד את העולם.קולין פארל מעולה כ"אלכסנדר", מדובר באחד השחקנים הצעירים הנועזים והמורכבים ביותר שעובדים היום בהוליווד. לצד שוברי קופות הוליוודיים רגילים, השחקן האירי הצעיר לוקח סיכון עם פרויקטים ודמויות שנויות במחלוקת. "אלכסנדר" כמצביא דגול והומו הוא בהחלט סיכון מקצועי במיוחד כשסרטו הקודם הוא הסרט העצמאי " "Home at the End of the World שגם עוסק במערכת יחסים הומוסקסואלית. אנג'לינה ג'ולי אימצה לעצמה מבטא רוסי מעורר שאלות כאולימפיה, אמו המושחתת של אלכסנדר. אם בתחילת הסרט המבטא נשמע מוזר, במהלכו דמותה צוברת תאוצה במהירות, והיא הופכת לחושנית ומפתה ודי קשה לעמוד בכישרון הפיתוי שלה. אם היא היתה מציעה תפוח מורעל לקהל הגברי או הלסבי באולם, מרביתם היו נוגסים בו בשמחה. אנתוני הופקינס בתפקיד זעיר הקטן עליו בכמה מידות, ואל קילמר לא מתאים לסרט הזה, וג'ארד לטו יפה התואר מודע מדי למעמד שבו הוא נמצא ונראה כאילו הוא פשוט נהנה לעבוד עם סטון. בכלל, הבחירות הקולנועיות של לטו בשנים האחרונות מעוררות הערכה: "רקוויאם לחלום", "מועדון קרב" ו"החדר", לבחור יש טעם טוב.הישגו המרשים ביותר של "אלכסנדר" הוא בסצנות הקרב האלימות והבלתי נשכחות המזכירות ימים טובים מעברו של סטון, אם זה ב"פלאטון" או ב"רוצחים מלידה". עושה רושם שבדיוק כמו גיבורו, סטון יצא למסע מקיף עולם שהוא עצמו בקושי מצליח להשתלט עליו. יוצר בעל חזון, אידיאלים וחוש קולנועי שיודע גם את חשיבותה של ההיסטוריה של הקולנוע וגם כיצד מעמדו של הסרט ייבחן בשנים הבאות. סטון הוא במאי מקצועי ומרתק שבמרבית סרטיו חוקר את הצד האפל של ההיסטוריה האנושית וגיבוריה הפחות סימפטיים. כאן הוא ממשיך את עשייתו האישית הרחוקה משלמות אמנם ויוצר יצירה נלהבת, אישית, ונועזת של יוצר אחוז דיבוק. כמה יוצרים מסוג זה קיימים היום? כמה סרטים אישיים בעלי תקציב ענק מסוג זה נעשים היום בעידן שהאולפן קובע כיצד הסרט צריך להראות? אין ספק שבדיוק כמו הגיבור שעל שמו נקרא הסרט, אוליבר סטון יש רק אחד.
בסרט לא ניסו להלבין ולהנעים כלום מבחינה היסטורית, כל הדמויות הראשיות מרתקות, הדיאלוגים מלאים סאבטקסט ומעוררי מחשבה, הצילומים מרהיבים, העריכה טובה, הקרבות אנרגטיים. אלכסנדר והפסטיון לנצח!!
לסרט יש בעיה אחת שאני וכל מי שראה איתי את הסרט הסכמנו עליה, הוא משעמם! יש בו שתי סצינות מעניינות (הקרב מול הפרסים ומול ההודים) ועוד כמה סצינות סבילות, אבל בכלליות הוא שיעמום מוחלט, השיא של השיעמום הוא השיחה בסוף, שבה אלכסנדר אומר את אותו דבר ב10 דרכים שונות, ובסוף רואים את מי שהוא מדבר איתו חסר רוח חיים, כנראה מת משיעמום.
הסרט מומלץ לכל מי שיש לו נדודי שינה.
אלכסנדר (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות