נשיא ארה"ב (ג'ף ברידג'ס) בוחר להעדיף מועמדת לתפקיד סגן הנשיא על פני סנאטור ותיק שהגורמים הפוליטיים מעדיפים לראות בתפקיד. המועמדת, סנאטור הדסון (ג'ואן אלן) מגלה עד מהרה כי נכנסה לקן צפעונים, בו מעטים רוחשי טובתה, ורבים מאד הם אלה המבקשים רעתה. וועדת המינויים, בראשה עומד איש הקונגרס שלי רוניון (גארי אודלמן, המפתיע בדמות אפרורית להפליא), יריבו הותיק של הנשיא, מפשפשת בעברה של המועמדת הטרייה במהלך ההליך בו נדון מינויה, וחושפת טענה הנתמכת בראיות, לפיה המועמדת השתתפה באורגייה במהלך היותה בקולג'. יו"ר הוועדה, בסיוע פוליטיקאי מתחיל (כריסטיאן סלייטר) מתחיל במסע השמצות ורצח אופי, ולנגד עינינו רוקמת גידים דרמה פוליטית רבת תהפוכות.במאי הסרט, רוד לוריא, עשה עבודת בימוי טובה. הוא יודע לספר סיפור נפתול, ויש לו, כפי שהוא מעיד על עצמו, אהבה לסרטים פוליטיים. השחקנים עושים עבודה מעולה, וג'ואן אלן משכנעת ואמינה מאד בתפקיד המועמדת הנכתשת ללא רחמים על ידי פוליטיקאים דורסניים ותקשורת ספקולטיבית. ג'ף ברידג'ס ממחזר אמנם את עצמו באופן משחקו, אולם מצליח ליצור מידה של הזדהות עם הדמות אותה הוא מגלם, של נשיא ארה"ב. גם סם אליוט מפגין משחק מדויק ואמין בתור עוזרו האישי של הנשיא, וקול הבאס שלו מהדהד היטב ברמקולי המערכת הביתית... דווקא גארי אולדמן מפתיע ממש בתפקיד אפרורי וחסר חן לכאורה של איש קונגרס אפור, ואולם דווקא הוא מוכיח יכולת רב גונית, ומשחקו טוב מאד גם כן.
פרסומת
זו אינה הדרמה הפוליטית הטובה ביותר שתראו. עם זאת זהו סרט בהחלט מעניין, מאד פוליטי - לאלה מביניכם שחובבים דרמות פוליטיות. הבמאי מצליח לתעתע בצופה פה ושם, ושומר על רמת עניין לאורך כל הסרט. הפגם העיקרי של הסרט הוא ההוליוודיות שלו - ישנו מינון מוגבר של קיטש אמריקאי אופייני בסוף הסרט, הפוגע קצת בהנאה. עוד פגם הוא אפרוריותן של הדמויות, אם כי זהו פגם מזערי.לסיכום: אינטליגנטי, עשוי היטב, אבל אפור.