צעירים לנצח ביקורת סרט

קחו זקנים חביבים במיוחד בעלי רוח נעורים אבל עם מחלות לב קשות או בגיל מתקדם, נגיד 80-90 פלוס, תערבבו לתוך זה נוסטלגיה לעולם תמים יותר ושירים שהפכו להמנון שכול חובב מוסיקה עכשווית יכול לזמזם ומסר צפוי שתמיד עובד על כך שמוסיקה נותנת משמעות לחיים. צרפו לסרט במאי מקצועי ונטול ייחוד שיהיה חכם וצנוע מספיק לתת לזקנים את הכבוד הראוי להם ותקבלו את אחד הסרטים המניפולטיביים של התקופה האחרונה ועם זאת גם אחד המרגשים והמצחיקים ביותר. אתם הולכים לצחוק, לבכות ולשאול את עצמכם למה הסכמתם ליפול לפח הצפוי הזה שנקרא "צעירים לנצח". התשובה היא שעל אף שמדובר בסרט תיעודי נוסחתי וצפוי, הוא עובד כמו מכונה משומנת היטב.הבכורה העולמית של "צעירים לנצח" התקיימה ביולי 2007 בפסטיבל הקולנוע הבין-לאומי בלוס אנג'לס, אחד הפסטיבל המסחריים ביותר בעולם אבל גם החשובים ביותר מבחינה מסחרית. כלומר אם הסרט זוכה לאהדת הקהל בפסטיבל זה יש לו סיכוי להצליח מסחרית בבתי הקולנוע, הרי מדובר בפסטיבל תוצרת הוליווד. ואכן הסרט התיעודי הנ"ל גלגל לכיסו רק בארה"ב 4 מיליון דולר. שלא נדבר על ההצלחה שלו בחו"ל. זה סרט שכובש את הצופה מהרגע הראשון. אפילו הציניים שבצופים יתאהבו בקשישים המזמרים על שלל הבעיות הרפואיות שלהם. הבמאי סטיבן ווקר יודע שיש לו קלף מנצח ובחוכמה רבה מעניק לקשישים המזמרים להיות גיבורי הסרט, בדיוק ההפך ממה שנהוג כיום כאשר במאים של סרטים תיעודיים הופכים להיות הכוכבים הראשיים במקום הדמויות והנושאים שעליהם הסרט. ישנה הקשישה בת ה-92 שמתגוררת בבית אבות ומפלרטטת עם צוות הצילום הצעיר ממנה בחמישים שנה לפחות; הקשיש בן השמונים שנוהג במכונית כאילו זה עתה שדד בנק ולא ממש זוכר את מילות השירים; הקשיש שמשוויץ בביצועיו במיטה ובמתנה שקיבל מבת זוגתו החדשה; הזמר עם הכליות ההרוסות ומכשיר החמצן; הקשיש שעל ערס דווי חולם להגיע בזמן להופעה ועוד שלל טיפוסים צבעוניים שמזייפים בלי הפסקה. תמצאו גם קליפים משעשעים שנוצרו במיוחד לסרט עם הקשישים בשלל סיטואציות מבדרות ואת המנהיג והיוזם של הלהקה שכולם מעריצים וחוששים ממנו למרות שהיה יכול להיות הבן שלהם.העלילה מתחילה כאשר הלהקה צריכה להתכונן להופעה חדשה וללמוד מספר שירים חדשים. אם זה "I Feel Good" של ג'יימס בראון או אלף אלפי הבדלות "I Wanna Be Sedated" של ראמונס ומהצד השני של הסצנה המוסיקלית "Fix you" של קולדפלי שבסרט זה זוכה לעיבוד מרגש במיוחד ואולי אף יותר טוב מהמקור. במערבולת המוסיקלית אפשר למצוא את "סכיסופרניה" של סונית יות' ואת מה שהפך להמנון הבחירות של ברק הובמה "Yes we can". הסרט עוקב אחרי מסע הלמידה של השירים, החזרות המפרכות וגם הרגעים האינטימיים בבית שבו הקשישים מעלים זיכרונות. הקשישים חיים בבועה של אושר כול עוד הם נמצאים בחזרות אבל המציאות אוהבת לנקוש בדלת כשאתה קשיש וחולה. סטיבן ווקר היה יכול ליצור סרט נצלני ומניפולטיבי הרבה יותר ממה שהוא מגיש לקהל הצופים, אבל נראה שהוא היה מספיק חכם כדי לדעת מתי לעצור לפני שהוא יהפוך את הסרט לקיטש דביק במיוחד ומסתפק בכמות קיטש דביקה אך קטנה מספיק כדי להשאיר את הסרט בגבולות הטעם הטוב. בסך הכול היצירה התיעודית שמוקרנת כרגע בסינמטק לא תילמד בבתי ספר לקולנוע אבל היא בהחלט סוחפת, מרגשת ובעיקר מבדרת. אני די בטוח שלמרות שאין בסרט הזה שפע פעלולים והומור ביבים, לא רק קהל מבוגר יאהב אותו אלא גם צעירים לא רק ברוחם אלא גם בגילם.

אי של שפיות On the Adamant 2023

נלי ונדין Nelly and Nadine 2023

דיוויד בואי: Moonage Daydream Moonage Daydream 2022

אליזבת: דיוקן בחלקים Elizabeth A Portrait In Parts 2022

סבוי Savoy 2022

אני לא I Am Not 2022

אש האהבה Fire of Love 2022

מחברות שחורות - רונית Black Notebooks Ronit 2022

מחברות שחורות - ויויאן Black Notebooks 2021

כנרת – ים של חיים Sea of Life 2021