סבוי ביקורת סרט

זהר וגנר היא אחת הדוקומנטריסטיות המובילות בישראל שהיא גם בעלת קריירה כזמרת ושחקנית. הקריירה הקולנועית שלה מאוד מעניינת כי היא החלה עם יצירות החושפות צדדים בעולמה האישי כאמנית אבל גם את משפחתה כמו "זורקי" (2006) העוסק בטראומת ילדות, "סימני מתיחה" (2009) שמתאר את ההריון הראשון שלה במקביל לפרידה מבן זוגה ואבי בתה וגם את ההחלטה להופיע עם להקתה בהריון מתקדם. ב"ימי הזהר" (2012) היא מתעמתת עם התקופה שבה היא חיה בניו-יורק ומערכת היחסים שלה עם אמן מקומי וניצול מיני שהיא חוותה ובסרטה ב"מעשה בשני בלונים" (2016) וגנר מתמודדת עם סרטן השד שתוקף אותה. מרבית סרטיה עוסקים בה.כיוון בשינוי האמנותי של וגנר החל בשנת 2019, בסרטה "21 יום ולילה" (2019) במרכזו אישה בדואית שהמשטרה ניסתה להפליל אותה ברצח בנה. בסרט נעשה שימוש נרחב בחומרי ארכיון משטרתיים ובטכניקות שחזור מקוריות, כדי לחשוף את האמת. חומרי ארכיון רבים מופיעים גם בסרט החדש ועוצר הנשימה, "סבוי". הפעם וגנר משנה סגנון לחלוטין ויוצרת דוקו-דרמה סוחף המתאר את פיגוע הטרור הקטלני שהתרחש ב-1975. הסרט מתואר דרך עיניה של כוכבה לוי, עקרת בית בת 31, שמוצאת את עצמה בבית מלון סבוי בת"א בזמן הפיגוע המפורסם ונלקחת כבת ערובה. בעזרת שליטתה בשפה הערבית היא הופכת למתורגמנית ומתווכת בין חוליית הטרור לכוחות הצבא המכתרים את בית המלון. וגנר מתארת דרך חומרי הקלטה נדירים והיומן של כוכבה את מה שהתחולל באותו לילה איום, אבל גם חושפת את נבכי נפשה של כוכבה.החשיבות של הסרט הוא בתיקון שווגנר יוצרת לאישה שהייתה בלב האירועים והומצאו עליה שלל עלילות דם, ביניהן שהיא זונה ותומכת בטרוריסטים. כוכבה, מילדותה עד חייה הבוגרים, הופלתה על ידי הקיבוץ בו גרה, על ידי משפחתה, על ידי מוסדות החינוך, וגם על ידי התקשורת הישראלית שזלזלה בה ובתרומתה הקריטית באותו אירוע טראגי. הסרט חושף את כתביה ולפני הקהל נחשפת אישה בעלת כישרון כתיבה ייחודי ופואטי. דאנה איבגי המגלמת את כוכבה מעולה כהרגלה בתפקיד מורכב ובתוך ז'אנר קולנועי מאוד מגביל של דוקו-דרמה. עלא דקה, המגלם את ראש חוליית הטרור והאיש שאיתו כוכבה מנהלת את השיחות כדי לפתור את הסיטואציה בשלום, יוצר דמות מורכבת גם כן. שניהם פשוט מעולים.היתרון המרכזי של הסרט "סבוי" הוא אורכו, רק 78 דקות ואין בו רגע דל. הסרט מתחיל מיד בפריצת הטרוריסטים לבית המלון ומסתיים בסוף האירוע. וגנר לא משאירה מקום לנשימה ולכיסי אוויר מיותרים בסרט הדחוס והקצבי. העריכה המעולה של נילי פלר ושאולי מלמד, יוצרת תחושה של מלכודת שאנחנו, כמו כוכבה, רק רוצים לצאת ממנה בשלום.השילוב בין חומרי הארכיון והסצנות בהן משתתפים השחקנים המשחזרים את פיגוע הטרור הרצחני, מדויק וחכם. "דוקו-דרמה" הפך לז'אנר מאוד פופולרי בזכות נטפליקס וסרטי הפשע המשוחזרים שלהם. השאלה הגדולה היא מתי יוצרים ויוצרות ישראלים יהיו מספיק אמיצים כדי ליצור קולנוע עלילתי על אירועים היסטוריים ולא רק סרטים תיעודיים או סרטים המשלבים את שני הז'אנרים, כפי שעושים במדינות רבות בעולם. עד אז יש לנו את "סבוי" המומלץ מאוד.