הצרה המרכזית של הסרט, " אף אחד לא שמע על חתולים פרסים" הוא שמדובר בסרט עם נושא חשוב אך הדרך בה הוא נעשה מונעת ממנו בסופו של דבר להפוך גם לסרט חשוב. הבמאי בהאמן גובאדי הזכור מהסרט "צבים יכולים לעוף" חוזר אל בתי הקולנוע בארץ עם סרט נוסף שאף קטף פרס בפסטיבל קאן.הסרט שהיה צריך להיות יצירה מטלטלת ומרגשת על כך שמוזיקאים המעוניינים ליצור מוסיקה מחוץ למסגרת השלטונית חייבים לעשות זאת במחתרת, מתגלה כסרט מסע מוסיקלי בסגנון "בואנה ויסטה סוציאל קלאב" שבו הבמאי ושני הגיבורים שלו החולמים ליצור אינדי רוק (רק בלי הכישרון והכריזמה) נודדים ממוזיקאי אחד למשנהו ובעזרת שיחות איתם וכמובן קליפים מביכים בהם אותם מוסיקאים משתתפים, אנחנו נחשפים למגוון הרחב של היצירה המוסיקלית בטהרן.
פרסומת
לדאבונם של הצופים, המוסיקאים לא ממש מרשימים וכריזמטיים בדיוק כמו צמד הגיבורים האנמי ולא מוכשר במיוחד שבעיקר מיצרים שירים ילדותיים. הקליפים השונים לא ממש מרשימים. להפך, עשייתם חובבנית עד מביכה, והסצנה החזקה ביותר בסרט היא כלל לא קשורה לגורלם של הגיבורים אלא לכלבם המסכן. מסתבר שיש חוק באיראן שאוסר על נסיעה עם כלב ברכב. הסצנה שבה שוטר עוצר את רכבם ופשוט לוקח את הכלב שגורלו נחרץ לקול צרחות הגיבורה עושה את העבודה הרבה יותר מכול מוסיקאי איראני שמייצר מוסיקה בינונית ופוחד באמת להגיד את אשר על ליבו.נראה שהבמאי בהאמן גובאדי והמוסיקאים שחברו לו מסתפקים בלמתוח בעדינות ביקורת בין השורות ורק בסוף הסרט כאשר הצופה מתחיל כבר לאבד את הסבלנות מתחוללת תפנית צפויה למדי המתרחשת מאוחר מדי ומכניסה קצת מתח בנאלי אך אפקטיבי לסרט מאכזב זה.
סרט מעולה למי שמתעניין בטהרן של 2009 מנקודת מבט של הצעירים.
הסרט עמוס במוסיקת רוק - הסאונד מעט מחתרתי, אבל לא צורם, וזה כמו גם הצילום הלא מלוטש מוסיפים תחושה של "שידור חי" למאורעות. מי שלא אוהנ מוסיקת רוק, עלול שלא להינות. גם אין מה לחפש עלילה מיוחדת. הסרט עוסק יותר בתיאור המציאות המאוד מיוחדת של הצעירים.
הסרט עשוי היטב, ומעביר היטב את התחושה שהוא רוצה להעביר, אבל לא מתאים לכל אחד.
שם:מורגיל:3126/03/2013 22:45:27
8/10
סרט מעניין, מתאים למי שאוהב סרטים מוזיקלים, זרים ומעניינים. ראיתי את הסרט בשני חלקים, צפייה ברצף קצת מעייפת אחרי שעה. אבל הסרט שווה, לוקוח אותך למקום אחר,המוזיקה, השפה, הנופים, הצילום של הסרט גם מחתרתי כזה.
שם:ענת שפרן אורגיל:5431/07/2010 17:38:13
8/10
סרט נוסף של הבימאי הכורדי- איראני בחמאן גובאדי "צבים יכולים לעוף", זוכה פרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל קאן 2009.
כמו קודמו הסרט מתאר מציאות חיים קשה ללא כחל ושרק. הפעם לא מדובר רק בהישרדות אלא באמירה נוקבת כלפי השלטון האיראני והמגבלות שהוא מציב לאזרחיו.
סרטי כמעט תעודי, לא לכל אחד, מתנהל לאיטו (בעיקר בתחילתו). המוסיקה והמילים משתלבים עם תמונות של טהרן ומחדדים את המחאה, אלא שהשימוש בקליפים נעשה צפוף מדי ולעיתים נראה כמו נסיון תפירה גס.
סרט לשוחרי הקולנוע האיכותי, האומנותי.