פלוריבוס: ביקורת פרקי פתיחת הסדרה

Pluribus Series Review

יעל מאורר אליאב על "פלוריבוס: ביקורת פרקי פתיחת הסדרה":
"דרמת מדע בדיוני עם אלמנטים קומיים על האפשרות להישאר אינדיבידואל"

שתף/י

משחק ריי סיהורן קרולינה וידרה

מדע בדיוני

ביקורת סדרה לפלוריבוס: ביקורת פרקי פתיחת הסדרה מאת יעל מאורר אליאב | כתבת סדרות

ציון המבקר

"אלגוריה מוצלחת"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

7.2/10

מדד פופולריות

5.2/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

הסדרה החדשה של וינס גיליגן יוצר "שובר שורות" ו"סמוך על סול" שזכו למעמד אייקוני ונחשבות לפסגת היצירת הטלוויזיונית, מעוררת באזז מהרגע שהפרק הראשון שלה עלה לאוויר. מדובר כבר על עונה שנייה מובטחת וחזון שאפתני לארבע עונות. אולי לא מפתיע כשמדובר ביוצר מצליח כל כך, שפונה כאן לכיוון שונה. ריי סיהורן, שהבריקה ב"סמוך על סול" כקים וקסלר, מספקת כאן תצוגת משחק מפעימה ומדויקת במיוחד. שם הסדרה לקוח מהביטוי הלטיני e pluribus unum שפירושו: "מבין רבים, אחד", וזהו בעצם סיפור הסדרה בשלוש מילים. מהו תפקיד האינדיבידואל מול הרבים וכיצד יתמודד עם התפקיד החדש הזה. בשני הפרקים הראשונים, אותם כתב וביים גיליגן, מתחילה בניית העולם שבו מוצאת עצמה קרול סטורקה (סיהורן), סופרת מצליחה של ספרי פנטזיה רומנטיים, במצב חדש, מאיים ולא מוכר. הסצנה היפה שבה היא קוראת בפני קהל המעריצות קטע מספרה החדש וחותמת להן על הספר, כשברקע משקיפה הסוכנת שלה (מרים שור, "יאנגר"),נעה בין סאטירה על התופעה של ספרות מדע בדיוני/פנטזיה רומנטית-אירוטית, סוגה מצליחה מאוד בימינו, לבין התחושה של הסופרת לגבי יצירתה. הרצון לכתוב "ספר רציני" במקום ה"זבל" שלדעתה היא כותבת מדגים את חוסר הרצון הקיומי שלה. אותה גישה צינית לחיים בכלל, ולחייה בפרט, תעומת עם ה"עולם חדש נפלא" שאליו היא נקלעת פתאום, ואיתה הצופים.

מה בדיוק קרה לעולם? מדוע כמעט כל האנשים בו עוברים טרנספורמציה מוזרה, שהופכת אותם למעין "מוח קולקטיבי" ש"רק רוצה לעזור"? התשובות לכך לא ברורות, למרות שיש "הסברים" המסופקים לגיבורה. הסדרה לוקחת אותנו אתה למסע של הגיבורה האינדיבידואלית והמרדנית במפגיע מול העולם שהפך פתאום להיות זר ומוזר. היא מתארת בדיוק פסיכולוגי מצמרר את הדרך בה אישה לא קונפורמיסטית, אף שגם היא נכנעת לתכתיבים חברתיים ומסתירה סודות משמעותיים לגבי זהותה, מתמודדת פתאום עם מציאות בה הכול מוכתב ואין בחירה חופשית. שם הפרק הראשון מדגים את העיקרון הזה: We is us ה"אנחנו" מחליף את ה"אני", או הפלוריבוס מחליף את האונום. בפרקים הראשונים, יש מעבר בין רגעים מעוררי אימה ועוכרי שלווה ממש, כמו צילומים של עיר שלווה בשעת דמדומים שהופכים לסצנה המזכירה את "פלישת חוטפי הגופות", לבין רגעים קומיים בהם האבסורדיות של המצב הקיומי החדש מוטחת בפני הגיבורה והצופים כאחת. כך למשל בדרך בה מקבלת הגיבורה מסרים מהטלוויזיה שלה, שאליה היא פונה מיד כמקור מידע אמין, רק על מנת לגלות שגם הדובר הוא חלק מה"אנחנו" החדש והמאיים. הטון הסאטירי בולט במיוחד בפרק השני בו מנסה הגיבורה לתקשר עם קומץ האנשים בעולם שלא נדבקו במחלת ה"אנחנו". אפשר רק לומר שהמפגש לא בדיוק תואם את ציפיותיה.

בהקבלה למציאות הפוליטית של ימינו, שואלת הסדרה שאלות לגבי תפקיד האדם בשינוי העולם. האם יש לקומץ אנשים יכולת לשנות? האם הרצון בשינוי המציאות הוא תמיד דבר טוב? כמו ביצירות מדע בדיוני אחרות, גם כאן מועלות שאלות על עצם מהות הקיום האנושי. מה באמת רוצים בני האדם וכיצד יגיבו אם יספקו להם גרסה אוטופית של המציאות? הקו הדק המפריד בין אוטופיה לדיסטופיה נוכח כאן מאוד, במיוחד בסצנות בהן מוצג ה"אני מאמין" או שמא ה"אנחנו מאמינים" של המצב האנושי החדש. הסדרה נוגעת גם בפחדים מפני השתלטות עוינת של אלמנטים "זרים", בין אם הם "חייזרים" או משהו יותר קרוב ומוכר. היא נפתחת ב"ספירה לאחור" המופיעה על המסך ובה הימים, הדקות והשעות נספרים. לא ברור מדוע ומה יקרה כאשר יגיע הקץ, אבל הדימוי הזה של שעון מתקתק, המבשר על סוף, או אולי התחלה, מעורר תחושת אימה אפוקליפטית מוכרת. נשאר רק לראות כיצד יתפתח הסיפור על אנושות במשבר, ולאן תתפתח האלגוריה שבונה כאן גיליגן בכישרון רב.

יעל מאורר אליאב | כתבת סדרות

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י