Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: חוזרים להלגונה הכחולה

צפייה בהוצאה המחודשת של "הלגונה הכחולה" (וורנר הום וידיאו) היא מסע בזמן, ברגש וחזרה אל עולם טוב, שקט והרבה יותר יפה. הכוונה היא לא רק לצילומים המרהיבים שיש בסרט ושני השחקנים הראשיים, כריסטופר אטקינס וברוק שילדס, שלפחות מבחינת כותב שורות אלו, הם מהזוגות היפים שנראו על מסך הקולנוע אלא, ובעיקר, לאווירה שיוצר הסרט.

הסרט שיצא בשנת 1980 הוא אחד הסרטים המצליחים של אותה שנה. הסרט, שעלותו נעמדה בפחות ממיליון דולרים, הכניס 58 מיליון דולרים בתחומי ארצות הברית בלבד.

למרות שברוק שילדס קטפה את פרס "פטל הזהב" לשחקנית הגרועה של אותה שנה, הסרט התקבל בברכה בעיני המבקרים ומבקרי הקולנוע בפרט. הוא היה מועמד לפרס האוסקר (על הצילום), לפרס גלובוס הזהב (כריסטופר אטקינס) ופרסים אחרים. הסרט השתרש כל כך בתרבות האמריקאית של שנות השמונים עד שזכה לעשרות חיקויים ומחוות בסרטים ותוכניות טלוויזיה רבות, כריסטופר אטקינס הפך מבחור אלמוני בן 18 לחלומן של נשים רבות ברחבי העולם ואילו ברוק שילדס, שהייתה אז רק בת 14, ביססה יותר את מעמדה ככוכבת.

11 שנים מאוחר יותר, בשנת 1991, ניסו לשחזר את הצלחת הסרט עם סרט המשך "בחזרה ללגונה הכחולה" בו כיכבו בתפקידים הראשיים מילה ג'ובוביץ' (האויב שבפנים, האלמנט החמישי) ובריאן קראוס (סדרת הטלוויזיה "מכושפות"). הסרט נכשל.

"הלגונה הכחולה" מבוסס על ספר שכתב הנרי דה ור סטקפול וביים אותו רנדל קלייזר ששנתיים קודם ביים את הלהיט "גריז" והפך את אוליביה ניוטון ג'ון לכוכבת גדולה.

הסרט מספר את סיפורם של ריצ'אד ואמלין, שני ילדים קטנים ששרפה פורצת בספינתם ומוצאים את עצמם על אי בודד יחד עם הטבח של הספינה פאדי. אולם, כאשר פאדי מוצא את מותו נאלצים הילדים להסתדר בעצמם ולשרוד על האי. הסרט מחולק לשני חלקים, בחלק הראשון אנו עוקבים אחר הילדים הצעירים והדרך שבה הם מצליחים להקים חיים חדשים על האי, אבל החלק השני, המהותי יותר, עוסק בבגרותם המינית של הילדים ומסעם האישי אל עולם של סקס ואהבה.

כאמור, מדובר באחד הסרטים היפים שצולמו, בוודאי בשנות השמונים, תודות לעינו המיוחדת והנהדרת של הצלם נסטור אלמנדרוס שצילם יצירות קולנועיות נחשבות כמו "ימים ברקיע", "בחירתה של סופי" ו"המטרו האחרון" סרטו המקסים של פרונסואה טריפו.

היופי האמיתי שבסרט, להוציא הצילומים והעירום של השחקנים, הוא האופן הטבעי שהבמאי, העורך והשחקנים מתייחסים לאותו עירום, הוא לא מתחנחן, לא מנסים, באופן בולט לפחות, להסתיר אותו, אלא מתייחסים אליו באופן בוגר, טבעי לחלוטין ובעיקר, אירוטי להפליא.

יש לציין כי העריכה והגישה של קלייזר לסרט היא גישה של מונטאג', דהיינו, חיבור שני שוטים שלא קשורים אחד לשני כדי ליצור משמעות שלישית, כך למשל אנו נראה את אמלין וריצ'ארד מתנשקים ושוט אחר כך נראה דגים בים, תוכים על ענף של עץ ופרחים. שילוב כל השוטים הללו, שלא קשורים זה לזה באופן סיפורי, מעבירים את אווירת הטבע, הריחוק מעולם שנחשב ל"מתורבת" והיופי.

המונטאז הוא כוחו הגדול של קלייזר ואכן בתחילת הסרט, כאשר יש ניסיון ליצור דרמה אמיתית, יש לעיתים תחושה שהעריכה היא מרושלת, הבימוי לא נאות והמשחק מצועצע, עובדה זו כאמור, נעלמת, עשר דקות אל תוך הסרט כאשר הילדים מוצאים את עצמם על האי הבודד. חייבים לציין את הופעתו של ליאו מקריי אחד השחקנים הבריטיים הטובים שהיו (הוא מת ב- 2002) שמוכר לצופים בארץ כעורך דין המפולפל 'רמפול'. מקריי מגלם את פאדי הטבח ועושה עבודה נהדרת.

בהוצאה המחודשת של הסרט ישנן כמה וכמה תוספות שכדאי לשים להן לב. בראש וראשונה הם שני ערוצי שמע שונים עם הערות היוצרים והשחקנים. ברצועה אחת תשמעו את רנדל קלייזר הבמאי והשחקנית ברוק שילדס ובהחלט כדאי לשבת לראות את הסרט ולהקשיב כי לשניהם יש הערות מעניינות על עשיית הסרט והעלאת הזכרונות מההפקה היא חביבה ביותר. ישנן כמה וכמה הערות מפתיעות (כמו למשל העובדה שמאט דילון כמעט שיחק בתפקיד הראשי ושקלי פרסטון, שהיום היא אשתו של ג'ון טראבולטה גם נבחנה) והרבה מאוד אנקדוטות על החיים באתר הצילומים (מסתבר שהם בנו כפר על האי וכל אנשי הצוות שהו בו במשך כמה חודשים.

ברצועה השנייה מצטרף במאי הסרט לשחקן כריסטופר אטקינס ורצועה זו היא קצת פחות מעניינת מכיוון שקלייזר חוזר כמעט מילה במילה על הדברים שהוא אמר יחד עם ברוק שילדס ואטקינס מספר שמונה פעמים איך הוא נבחר לתפקיד ואיך קראו לו פעם אחד פעם למבחן בד חוזר. מה שכן, שניהם עסוקים במהלך הסרט בעדכון הצופים מתי זו ברוק שלידס שמצולמת ומתי זו הכפילה שלה שמופיעה בעיקר בסצינות העירום.

כמו כן יש סרטון קצר, בן 10 דקות שהופק בשנת 1980 במהלך הצילומים, כנראה כחלק מיחסי הציבור של הסרט ובו קטעים מגרסה ראשונה של "הלגונה הכחולה" שנעשתה בשנות החמישים. מאגר התמונות שצילמה ברוק שילדס במהלך ההפקה נותן לנו עוד הצצה חביבה לאתר הצילומים.

בסך הכל "הלגונה הכחולה" הוא סרט שהוא חגיגה לעיניים, בני השלושים בוודאי ישמחו לחזור אליו ויצפו בו בחיוך נוסטלגי ובני העשרה, שלא ממש הכירו, יזכו למנה גדושה של ארוטיקה שמוגשת על מגש כסף של צלולואיד. כדאי.