הבמאי הנסתר: הקולנוע של טרנס מאליק

בשנות השבעים התעוררה באמריקה תנועה קולנועית חשובה וחדשנית בשם תנועת "ניו הוליווד". הוליווד הייתה במשבר כלכלי באותם שנים, ואחרי ששאריות תור הזהב התנדפו לגמרי, הוליווד הייתה צריכה להחליט על כיוון אמנותי חדש. בתוך הוואקום שנוצר, קמו במאים ששאבו השראה הן מהוליווד הקלאסית והן מסרטי הגל הצרפתי החדש. עירוב השפעות זה הביא לקולנוע מורכב ומרתק, שסיפר סיפורים סוחפים באמצעים קולנועיים מקוריים.

בין הבמאים המרכזיים בתנועה זו נמנים ענקים כמו מרטין סקורסזה, סטיבן שפילברג, ופרנסיס פורד קופולה. במאי מצליח אך פחות מיינסטרימי שגם היה חלק חשוב מתנועת ניו הוליווד הוא הבמאי המוערך טרנס מאליק, שמכוון בסרטיו אל הטרנסצנדנטי והנשגב תוך אהבה רבה לטבע ולמסע הרוחני והמוסרי שדמויותיו עוברות כאשר המצלמה משוטטת ומרחפת, מנסה לתפוס את מהותם הפנימית ולא רק להעביר סיפור נרטיבי רגיל.

מאליק החל את דרכו כמרצה לפילוסופיה ותסריטאי בין היתא של תסריט מוקדם לסרט "הארי המזוהם", אך החליט לעבור לכיסא הבמאי כשמאס בתסכול שחווה אחרי שבמאים ומפיקים חובבנים לא הצליחו להתמודד עם תסריטיו. סרטו הראשון היה הדרמה הרומנטית "שבילי הזעם", שמתארת את סיפור האהבה הסבוך של פושע ונערה תמימה באמריקה של שנות החמישים. ההתנגדות מצד החברה לרומן הסוער מביאה לכדי פשיעה ואף רצח, ולהתעמתות אלימה עם המשטרה שמסתיימת באופן טראגי.

על-אף שסרט זה הוא הראשון בקריירה של מאליק, הוא מבטא היטב את מאפייניו כבמאי. סרטיו של מאליק משלבים בתוך ציר העלילה הבלחות של קולנוע אסתטי ומופשט, כך שלעיתים הצופים עוברים מחוויית צפייה קלאסית לתחושה שהם כלואים בחלום יפהפה ומטריד. לדוגמה, בסרט מופיעה סצנה בה הזוג המאוהב שורף את בית הנערה. ברמה העלילתית, סצנה זו מתחברת לרצף האירועים ולהתדרדרות המוסרית של הגיבורים. אך בגלל הצילום המיוחד והמוזיקה שמלווה את הסצנה, הסצנה הופכת ליחידה מופשטת, שאינה קשורה לשאר הסרט, ועוסקת בתחושה האוניברסלית של השתחררות מזיכרונות ילדות.

הסרט הבא של מאליק היה "ימים ברקיע", דרמה תקופתית שמתרחשת בדרום האמריקאי בשנים הראשונות של המאה העשרים, ומתארת משולש אהבה הרסני. נקודת החוזק של סרט זה היא הצילום הנפלא של נסטור אלמנדרוס המבריק, שבחר לצלם את הסרט רק ב"שעת הזהב", מאפיין שיהפוך להיות קבוע בסרטיו של מאליק. שעת הזהב הוא מושג בצילום שמתייחס למראה המיוחד שאור טבעי רוכש בחצי השעה לפני השקיעה ואחרי הזריחה. מובן שהבחירה לצלם את הסרט בזמנים כל-כך מוגבלים הביאה לבעיות הפקה קשות, אבל יופיו עוצר הנשימה של הסרט מצדיק הכל. לעומת זאת, מספר מבקרים התייחסו באדישות לסרט והזכירו את המתינות הרגשית שמאפיינת את השפה הוויזואלית של מאליק כחיסרון. על-כל פנים, הפקה זו הייתה אחת מהקשות בתולדות הקולנוע, ונהפכה לנודעת לשמצה. בעיות תקציב, סכסוכים עם שחקנים, החלפת צלמים, ותקופת צילום שארכה כמה שנים, הפכה את הסרט לסיוט מוחלט בשביל מאליק, שהיה עדיין במאי צעיר. חוויה טראומטית זו הביאה את מאליק לפרוש לגמרי מבימוי, ובמשך שני עשורים, הוא לא התקרב למצלמת הקולנוע.

מה בדיוק עשה מאליק במשך העשורים הללו? לא ידוע. מאליק שומר באדיקות על פרטיותו, ולא הסכים לאף ראיון במהלך הקריירה שלו. יש שטוענים כי מאליק הפך למרצה לפילוסופיה באוניברסיטת הארוורד, טייל ברחבי העולם, אחרים טוענים כי הוא החל לסחור במניות בוול סטריט. בכל מקרה, אפשר להגיד שמאליק, שנחשב לאחת ההבטחות הגדולות של הקולנוע האמריקאי, נעלם לגמרי.

[*]

ואז, בשנת 1998, הוא חזר. הסרט "הקו האדום", שעוסק בחוויות הקשות של חיילים אמריקאים במלחמת העולם השנייה, השתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל הקולנוע בברלין, ואף זכה בדב הזהב. הקאמבק הלא צפוי של מאליק היה הצלחה מסחררת, ויחד עם הביקורות המשבחות הוא גרף מעל למאה מיליון דולר בקופות. סרט זה ביטא הקצנה באופי המופשט והניסיוני של הקולנוע של מאליק. דקות ארוכות בסרט מוקדשות לשוטטות חסרת פשר של המצלמה ברחבי נופים טרופיים ואף סצנות המלחמה, שאמורות להיות מורטות עצבים, מתאפיינות ביופי מסתורי. מאז יציאת "הקו האדום" מאליק החל להוציא סרטים בקביעות כאשר מדי מספר שנים יוצא סרט חדש שלו.

מאז שנות האלפיים, סגנונו של מאליק ממשיך למתוח גבולות ולהקצין אל עבר הניסיוני. מאליק הגיע לחופש אמנותי מוחלט, ורבים מסרטיו חסרי עלילה, ומתרכזים אך ורק בחוויה הרגשית שהדימוי מעלה בצופים. לעיתים, ניתן לזהות בעבודתו העכשווית של מאליק הבלחות של גאונות, כמו ב-"עץ החיים" שזכה בדקל הזהב ב-2011 ונבחר על-ידי רבים לאחד מהסרטים הטובים של העשור. אך בפעמים אחרות, סרטיו החדשים של מאליק מוגדרים כחוויה מייגעת, שעמוסה בדיאלוג פלצני ובדימויים משעממים. לדוגמה, "אביר הכוסות" מ-2013, שהופק בתקציב עצום וכלל קאסט משובח (כריסטיאן בייל בתפקיד הראשי), היה כישלון קופתי וביקורתי מוחלט.

סרטו החדש של מאליק, "חיים נסתרים", מסמל שיבה לשורשיו העלילתיים המסורתיים וממשיך את מסעו הרוחני בסיפור על איכר אוסטרי שהחליט לשמור על מוסריותו בזמנים הנוראיים של האנושות וסירב להתגייס לצבא ולהישבע אמונים להיטלר תוך שהוא מעמיד את חייו בסכנה. הסרט התקבל בהתלהבות בפסטיבל קאן האחרון והמסע הדתי והרוחני של הבמאי המרתק שמתקרב לעשור השמיני בחייו, ימשיך באחד הפרויקטים השאפתניים ביותר שלו בסרטו הבא שיעקוב אחר חייו של ישו.