בן של אף אחד | ביקורת סרט

הקולנוע תמיד היה אמצעי אומנותי לביטוי. הבמאי דיטו מונטיאל החליט לנצל את הכלי למחאה כנגד השחיתות המשטרתית, המצפון המזויף, ההזנחה של שכונות העוני והעליונות של המשטרה באמריקה של אחרי אירועי 9/11. חבל רק שהוא שכח לעשות סרט בדרך. "בן של אף אחד" הוא דוגמא קלאסית אשר צריכה להילמד באוניברסיטאות כיצד לא לעשות סרט.הסרט פותח בפלאשבק דרמטי אל שנת 1986 בו ג'ונתן ווייט הילד המכונה גם "מילק" (צ'יינינג טייטום בבגרותו) מתחבא בשירותים ואחוז אקדח. נרקומן אחד, כמה כדורים טעונים ומוסיקה דרמטית עד כאב מובילים לגופה, סוד בין שני חברים, שוטר מושחת ורגשות אשם. העלילה בנויה על משחק נדוש בין ההווה בו ג'ונתן הוא שוטר אל העבר המפוקפק המתעורר כאשר מתחילים להופיע מכתבים בעיתון המקומי המאיימים להוציא את השלדים מן הארון. כעת ווייט ניצב בקונפליקט בין "מילק" הצעיר הרוצה להשתיק את הסיפור וג'ונתן הבוגר, השוטר הרוצה לפעול על פי המצפון. ככל שהסרט מתקדם ועולים אירועים נוספים, הגופות נערמות והעלילה הדלה גם כך מתמלאת בחורים לא הגיוניים. לאורך כל הסרט מנסה דיטו מונטיאל לדחוף לנו כרזות מחאה בכוח, הוא משחק בסטיגמות מוכרות ומוקצנות עד שזה נראה כמו סרט תעמולה. מונטיאל, אשר כתב וביים את הסרט, יצר דמויות קרטון המוצעות באופן סטריאוטיפי ללא טיפת עומק או מצפון. החל מפקד אנוכי וגזען במשטרה ועד אשתו המודאגת לכאורה של ג'ונתן. מונטיאל מנסה להתבסס על היכרות של הצופים עם דמויות קלאסיות ושהם ימלאו את החלל האישיותי שבדמויות, תענוג אשר שמור לסופרים בלבד. מעבר לאחיזת העיניים של דמויות הרקע, אפילו הדמות המרכזית בסרט סובלת משטחיות. צ'יינינג טייטום, מתהלך כמו רובוט ברחובות ניו יורק עם מבט חסר רגש או מחשבה.כאשר מחפשים את נקודת האור בסרט, פונים אל האנסמבל המכובד: ריי ליוטה בתור פקד משטרה, אל פצ'ינו בתור בלש המוכן לכופף חוקים בשביל לשמור על הבטחה, קיטי הולמס מגיחה מדי פעם בתור אשתו הנאיבית של ג'ונתן וכמובן צ'ייניג טייטום בתור הכוכב. הסגל המנוסה מפתיע לרעה. אל פצ'ינו וריי ליוטה כרגיל מראים את כשרון המשחק העצום הטבוע בהם, אולם זה מתבטא בהבעות פנים בלבד. זה נראה ששני השחקנים אשר גילמו שוטרים מושחתים כל כך הרבה פעמים כבר עייפו ונתנו הופעה פשוטה למדי.זה לא מפתיע שהסרט נכשל נחרצות בקופות בארה"ב. הרצון העז של מונטיאל ליצור סרט מרגש, ביקורתי ו"אומנותי" בשילוב עם חוסר היכולת אשר הפגין הובילו ליצירת סרט שלא מקיים אפילו את החוקים הבסיסיים של הקולנוע, עם חורים בעלילה, דיאלוג ברמה לא אמינה ומשחק יבש. בתקופה זו בה סרטי האוסקר מגיעים לישראל, חבל לבזבז את הזמן כאשר המבחר הוא כה עשיר.