אישה צעירה מתאהבת בגבר חדש ומרגש שגורם לה לחייך. הם שוכבים והולכים לישון. כשהיא מתעוררת, היא מגלה שעברו חמש עשרה שנה, והשניים נשואים עם ילד. כמו כן, היא הפכה מאז להיות מנהלת עשירה של חברה מצליחה אך נישואיה עולים על שרטון. הייתי שמח לספר עוד על עלילת הסרט אבל זהו בערך. כך, בין אנקדוטות חמודות יש רק דבר אחד זכור בסרט הזה ושמה ג'ולייט בינוש. לולא בינוש, היה מדובר בעוד יצירה המחברת בין זיכרון, זהות ואהבה, על הקו שבין 'סמנתה מי?' לבין 'שמש נצחית בראש צלול', אך בצד השטחי של הסקאלה. עם זאת, בינוש מוסיפה לסרט את מקור כוחו- חן אדיר.
מארי (בינוש) נאלצת להתמודד בין לילה עם עולם חדש של 'אישה אחרת'- עצמה בגיל 41. התנהגותה הילדותית כבר לא מתקבלת ועליה למצוא בעצמה אישה חדשה. מארי מחליטה מייד שלא לספר לאיש על מה שעבר עליה ובמקום להסתגר מול הטרגדיה של אובדן הזיכרון, היא מנסה בכל יכולתה לשמר את אחריותיה- גידול בנה, טיפול בעסק ותחזוק קשר מתפרק. במקביל, העולם של מארי בת ה41 נאלץ להתמודד עם ההתנהגויות הבלתי ברורות של מארי ה'צעירה'. בין השאר, עוזרת הבית והמזכירה האישית שלה, הרגילות לאישה זועפת וקשה, מתרגלות מחדש לאישה המתנהגת כצעירה מלאת חיים. אך הסרט לא מתעסק ברעיון הזה בצורה רצינית ויעילה ומתמקד בעיקר בחווית הרגע (החיננית), דקה אחר דקה, של האישה המגלה שחייה השתנו ללא הכר.
פרסומת
ואכן אפשר לטעון שבכלל לא מדובר בסרט על שינוי בחיים או זיכרון, אלא בסרט על אהבה. אולי משום כך, אובדן הזיכרון של מארי בקושי מוסבר. כך גם נוכל למחול על הקלות היחסית שבה מארי מתאהבת בגידול בנה, לומדת את הדינמיקות של משרדה ואף מתעסקת בסלולרי-החכם בלי לחשוב פעמיים. למעשה, הדברים היחידים שממש מפתיעים את מארי בעולם החדש (מלבד מותו הטראגי של מייקל ג'קסון) הם רעיון השלט למנעול המכונית, ותפעול מכונית אוטומטית. ואמנם הסרט משווק כדרמה רומנטית המעמידה במרכזה את היחסים שבין מארי, שהפכה, מסתבר, לאישה קשה ומרוחקת, לבעלה המאוכזב פול (מתייה קסוביץ').
הבעיה כאן היא שהקשר בין מארי לבעלה פול לא באמת מחזיק מים. אולי הבעיה היא שהרומן בתחילת הסרט, לפני שהיא מתעוררת כמבוגרת, לא היה מרגש מספיק. מלבד כמה מבטים גנובים וזיון לוהט, קשה להגיד שהרגשנו כאן אהבה גורלית. לשם ההשוואה- נסו להיזכר במפגש הראשון ושובה הלב שבין ג'ים קארי לקייט ווינסלט ב'שמש נצחית'. עם זאת, אולי חולשתו של סיפור האהבה מצויה בכך שקסוביץ' החמוד (שזכור לטובה מתפקידו ב'אמלי') פשוט לא מספיק כריזמטי בכדי שנאמין שמארי משתוקקת לחזור אל זרועותיו כפעם, ושהוא הקשר היחיד אל שפיותה. אם רק נדמיין את אותו הסרט עם ז'אן דוז'ארדן ('הארטיסט'), כבר נוכל לקבל בקלות רבה יותר את חיוכה של מארי בת ה41 כשהיא רואה אותו שוב.
אז לא מדובר בסרט על מעברי זמן וזיכרון, וגם לא ממש בטיפול רציני באהבה. אז במה מתעסק הסרט?בעיקר, בחינניות. וזה, לפחות, עובד לא רע. אמנם חסרונו של הסרט הוא המעבר סתמי מרגע לרגע בלי מתוך רצון לטפל בנושא כזה או אחר. חוסר האחידות הרעיוני בא לידי ביטוי אפילו בבחירות המוזיקליות התמוהות ולא מתאימות זו לזו (קאבר של 'Maria' של 'בלונדי'? ברצינות?). אבל דווקא מחיסרון זה מתקבל מרחב די גדול של סצנות מקסימות בהן בינוש יכולה לפזר עלינו מחיוכיה השובים, מהתאקלמותה המשעשעת וממבטיה החמים. הרגעים יוצאים מתוך רעיון התחלתי מעניין ומגניב ורבים מהם הם פנינות מתוקות של רגש. הסרט אמנם נשכח במהרה אבל הוא חווית צפייה קלילה ונעימה.
שם: נויתי קגיל: 52הסרט מרתק מרגש מעניין משוחק ומבויים טוב, יש פרטים לא ברורים שעיקרם מתבהרים במהלך התסריט,ככל הנראה היוצרים בתכוונו בכך למקד את העיקר.
זהו סיפור המעלה שאלות עמוקות :
אם היינו מתעוררים ''נקיים'' מכעסים, אכזבות,חשדנות ודעות קדומות-הינו מביטים על מצבינו-האם היינו מעריכים ושמחים בחלקינו?
מה היינו מסלקים ובמה מתרכזים ?
מכיוון שבכך לדעתי עוסק הסרט הוא מתאים במיוחד לאנשים שעברו כמה אכזבות אהבות חוויות חיים ומבינים שהן נחלת כולנו,
ומתאים למי ששאלות כאלה מרתקות אותם, אבל אפשר גם לצפות רק בבינוש וכבר להתמוגג ממשחקה וקיסמה הרב.
.
שם: אילןגיל: 53רעיון מעניין אך הסרט לא עשוי טוב, לא מעניין ולא מרגש. ג'ולייט בינוש היא נקודת האור בסרט.
שם: אביגיל: 53לא יצאנו באמצע אבל זה הדבר החיובי היחידי שניתן להגיד על הסרט. זה, והרעיון המקורי עם פוטנציאל אדיר שמוסמס על ידי תסריטאית רדודה וצוות בובות בעלות הבעה אחת שמקיפות את ג'ולייט בינוש. קודם כל זה בכלל לא קומדיה אלא דרמה מלחיצה על אישה לחוצה. בסוף האהבה מנצחת כי זה סרט בנות רומנטי ושטחי כמו הסניקרס המגוחכים איתם מסתובבת ג'ולייט בחבי פריז בחיפוש זהותה.