הבמאי השבדי ממוצא גאורגי לבאן אקין, שב לביקור מולדת אצל משפחתו בגאורגיה לפני כמה שנים ונכח במצעד הגאווה המקומי. אקין הזדעזע כשהשוטרים המקומיים תקפו באלימות את משתתפי ההפגנה והחליט שהוא יעשה סרט על איך זה להיות אחר ושונה בגיאורגיה - מדינה שמרנית שרוב תושביה הם נוצרים-אורתודוקסיים ולהיות חד-מיני נחשב בה חטא חמור.בעקבות אותם אירועים יצר אקין יצר בשנת 2019את הסרט "ואז רקדנו" העוסק באהבת שני גברים החברים בלהקת הריקוד הלאומית של גאורגיה. הסרט הפך לסנסציה והיה לשיחת היום בפסטיבל קאן שם הוקרן במסגרת "השבועיים של הבמאים". בעזרת הרבה מוזיקה, תנועה ובעיקר הומניות גדולה ריגש אקין כשהציג שני גברים צעירים שכלואים בגיהינום שמרני שלא מאפשר להם לממש את אהבתם. חמש שנים אחרי "ואז רקדנו", חזר אקין לבחון יחס של חברה שמרנית לאחר ולשונה בסרטו החדש "דרכים מצטלבות" (Crossing), סרט יפהפה ועדין המתפתח לאיטו ומספק לצופה חוויה מרתקת ומעט מטלטלת.
פרסומת
ליה, אשה לא צעירה (השחקנית הנהדרת מזיה ערבולי) יוצאת מגאורגיה לחפש באיסטנבול את אחייניתה שנעלמה כשאליה מצטרף אצ'י הצעיר (לוקאס קנקבה). הזוג המוזר הזה מגיע אל אחת הערים הגדולות בעולם ומתחיל לחפש את קרובת המשפחה.איסטנבול לפי אקין היא ממש לא זו הנשקפת לצופה המערבי בסרטי ג'יימס בונד ("מרוסיה באהבה" ,"סקייפול"). אצל אקין אין אקזוטיות וקלישאות לתיירים אלא עיר גדולה שבה כל אחד יכול למצוא את עצמו וגם ללכת לאיבוד. המבע הקולנועי של הבמאי מזכיר את איסטנבול של אקין אחר, הבמאי הגרמני—טורקי פאטי אקין בסרטים כגון "בקצה גן עדן" המופתי שגם בו מתבצע חיפוש אינטנסיבי, חיפוש שלוקח את הצופה לסמטאות חשוכות ולמקומות שתיירים לא יגיעו אליהם.
במהלך החיפוש מבינה ליה כי אחייניתה נמצאת ככל הנראה בשיכון המכיל בעיקר את חברי הקהילה הטרנסית של איסטנבול. חלק מדרי הבניינים באותו אזור עובדים/ות בזנות וכל האזור נדמה כחצר אחורית שאיש לא חפץ לגור בה. במקביל לחיפוש, נחשף הצופה לסיפורה של טרנסית עורכת דין המייצגת את חברי הקהילה מול המשטרה ובתי המשפט. דרך שתי העלילות מציג אקין ברגישות את ניסיונם של אלו שחיים בשולי החברה לשרוד ולקיים חיים שמתקרבים לנורמליים.סרטי מסע נפוצים מאוד בקולנוע, סרטי מסע טובים קצת פחות. בסרט מסע טוב קיים תמיד ערך מוסף והוא השינוי הפנימי שעובר על הגיבור שהרבה פעמים זונח את המטרה הפורמלית שבשבילה יצא לאותו מסע. גיבוריו של אקין -ליה ואצ'י - עוברים תהליך של שינוי תוך כדי המסע שלהם, שינוי אמין שבסופו כל אחד מהם יסיים את המסע אחר לחלוטין ממה שהיה כשהתחיל. גם שמו של הסרט האנגלית "קרוסינג" יכול להתפרש כחצייה - של גבולות פיזיים אבל גם נפשיים. השם גם מתכתב עם המונח "קרוס דרסינג", כלומר ללבוש את בגדי המין השני, דבר שכיח אצל חברי הקהילה הטרנסג'נדרית.בנאום ההשבעה שלו אמר הנשיא האמריקאי טראמפ כי בעיניו יש רק שני מינים: גברים ונשים. טראמפ הספיק לבטל את מעמד הטרנסג'נדרים בצבא האמריקאי וגם בקולג'ים. סרטו של אקין הינו תשובה מוחצת לגישה השמרנית שמייצג טראמפ. אקין קורא להכלה ודורש לחבק את השונה ולא לדחות אותו. רק על כך מגיעות לו כל המחמאות, והרבה מעבר לכך.
סרט המתאר חיפוש חיפוש אחר טרנס גאורגי באיסטנבול האפלה , בה לא מעט א.נשים הולכים לאיבוד בחיפוש זהות ,עבודה אושר. סרט רגיש עם אישה נחושה למצוא תשובות , גם שאין. נוגע ורגיש
שם:רחלי זיגלרגיל:7317/04/2025 20:03:58
8/10
צפיתי בסרט בעקבות המלצה חמה של חברה.מסעה של הדודה בחיפוש אחר האחיינית ראוי להערצה והמשחק טוב.קצת איטי לטעמי.הופתעתי מהפתיחות של החברה התורכית,בה קהילה שלמה של טרנסים מתנהלת ללא הפרעה כמעט. אנו גם למדים על העוני השורר בשכונות איסטנבול כשילדים נאלצים לבקש נדבות כדי לאכול.אפשר לראות,אך לא 10