בכרזת הסרט "כלים שלובים" מופיעים שמותיהם של השחקנים האיכותיים הנפלאים פיליפ סימור הופמן, קתרין קינר, כריסטופר ווקן ומרק איווניר. המחשבה הראשונה שעולה היא שהסרט הזה הולך להיות טור דה פורס של משחק. ארבעה כשרונות בלתי מעורערים, שחקנים איכותיים מוערכים בעולם הקולנוע העצמאי. אבל אז הסרט מתחיל ולעיניהם של הצופים נחשפת טלנובלה בורגנית שאפילו כוכביה המוכשרים אינם מצליחים להציל אותה. מלבד ווקן כל האחרים מספקים הופעות מהמביכות שידעה הקריירה ארוכת השנים שלהם.יש כאלו שינסו למכור לכם ש"כלים שלובים" זו דרמה מרגשת הבוחנת בעדינות את העולם המרתק והמורכב של המוזיקה הקלאסית בניו יורק. הסרט הזה עוסק ברביעיית מיתרים (הופמן, קינר, ווקן ואיווניר) שאולי יש להם שם בינלאומי אבל הם בעיקר בעלי אגו גדול. הם מדחיקים במשך עשרות שנים אגרסיות וכאשר הן מתפרצות החוצה גם תשוקות שונות עולות על פני השטח ומעמידות את הידידות ארוכת השנים של ארבעת הנגנים בסכנה.
פרסומת
ב-"כלים שלובים" יש אמנם מוסיקה ברקע וגם מדברים עליה מדי פעם אבל העלילה מזכירה יותר טלנובלה רדודה שנדחסה לתוך 105 דקות. תורמת לתחושת אופרת הסבון היומית הנוכחות של לירז צ'רכי הישראלית הנאה שמשום מה מגלמת רקדנית פלמנקו ספרדיה, (כאילו אין שחקניות ספרדיות מוכשרות בעולם). בכל מקרה דמותה נמשכת לפיליפ סימור הופמן. למה הצעירה נמשכת לגבר מבוגר ממנה, שמן ומסורבל? תשובות לא נקבל.אבל די ברור למה הופמן מעדיף את צ'רכי במיטתו, כנראה בגלל ההופעה המביכה של קתרין קינר כאשתו הנבגדת. קינר הציניקנית ממחזרת את תפקידה המביך בסרט האיום של השנה, "אורנג'ס". כנראה לא הספיק לה להיות מושפלת פעם אחת. לא ברור מדוע שחקנית מעולה שהתפרסמה בדמות האשה הניו-יורקית הצינית מגלמת בשנית אשה משועממת, ריקנית ונבגדת. פשוט ליהוק איום ומביך. לגבי השחקן הישראלי איווניר, זאת סתם טעות מצערת. הוא פשוט לא מתאים.
ווקן לעומת זאת שמגלם את המבוגר בחבורה מפתיע לטובה. לראשונה ניתנת לווקן לגלם דמות של אדם שברירי, אלמן, הסובל מפרקינסון. הוא מצליח לטעון מורכבות בדמותו ולספק את אחת ההופעות הטובות והמרגשות שלו בשנים האחרונות, רק חבל שזה בסרט כל כך קטן, בנאלי וחסר חשיבות. סרט כמו "כלים שלובים" צריך תסריט מעולה, כי הסיפור שלו קטן מדי, ולשחקני האופי הנפלאים אין את הכלי החשוב ביותר כדי לבצע את עבודתם נאמנה. התוצאה היא סרט המורכב מקלישאות ותסריט צפוי שאפילו שחקני האופי הטובים בדורנו לא מצליחים להציל.
כוונון עדין. אין כאן הגזמה מבחינה מלודרמטית ומלנכולית למרות הנושא והעלילה, ובסך הכל המינון מבחינה זו הוא נכון.זה מושג באמצעות איפוק וטיפת רגעים קומיים פה ושם וגם המשחק תורם את חלקו. סיפורם של רביעיית נגני כלי מיתר שמופיעים יחד 25 שנה.שלושה גברים ואישה שהיא אישתו של אחד מהם. כאשר הנגן הראשי מתגלה כחולה בפרקינסון, זה מערער את היחסים בין כולם. העתיד הלא ברור והרצונות הסותרים של כל אחד מהחברים, גורמים למתחים ביניהם. הזוג הנשוי נקלע למשבר ביחסים ביניהם. בנוסף, אחד מהנגנים משמש כמורה פרטי לנגינה בכינור לביתם של הזוג שחברים איתו בהרכב וגם מתאהב בה.השאלה המרכזית היא איפה נמצא ה"אני" בתוך הכלל והאם אמביציה אישית גוברת על המחוייבות לקבוצה או לחילופי כיצד היא באה לידי ביטוי.תובנה נוספת היא ששום מצב הוא לא קבוע. הזמן עובר ודברים צפויים או צפויים קורים וצריך לדעת להסתגל אליהם להמשיך הלאה. סרט מעניין שעשוי טוב ושווה צפייה גם אם הוא לא מדהים. ציון 7.5.
שם:גיל ואליסגיל:4421/01/2013 23:21:45
9/10
מעולה!כל הכבוד לשחקנים ולבמאי הישראלים. כבוד גדול!
שם:יוסריאן_1גיל:004/01/2013 22:47:00
8/10
לא יודע איזה ציון לתת. יש הרבה דברים יפים בסרט הזה + משחק נהדר של שני שחקנים. יש גם כמה קטעים שלא נראים לי בהקשר של הבת - מצד אחד תובנות גדולות מדי כלפי מבוגרים, ומצד שניט מעשים שסותרים את התובנות ונראים ממש לא הגיוניים. הציון עולה קצת בזכות ההוא מצייד הצבאים וההוא מסולונדז - תצוגת משחק נהדרת!