סרטו משנת 2011 של ז'אן מארק וולה, הבימאי הקנדי המוכשר, מגיע סוף כל סוף לבתי הקולנוע בישראל. הינו יצירה מורכבת ומאתגרת הנדמית כפאזל שלאט לאט מתחברים כל החלקים בו לכדי שלם.בסרט שתי עלילות: במונטריאול חי לו תקליטן מצליח ונאה .יש לו וילה עם בריכה וחברה צעירה ויפיפייה .על פניו מצבו לא היה יכול להיות טוב יותר. אך התקליטן חיי במועקה הנובעת ממחשבות טורדניות על גרושתו –אהבתו הראשונה.
בעלילה השנייה בפאריז של שנות השישים חיה לה אם חד הורית קשת יום העובדת כספרית למחייתה ומגדלת ילד מקסים הלוקה בתסמונת דאון.
פרסומת
עד לסופו של הסרט (ואולי גם לאחריו) לא ברור לצופה מה הקשר בין שתי העלילות. האם התקליטן והאם החד הורית הם קרובי משפחה? האם הם נשמות תאומות. האם פאריז של שנות השישים היא תמונת הנגטיב של מונטריאול בימינו. אצל וואלה רב הנסתר על הגלוי והצופה נדרש לסבלנות רבה כדי להבין את כוונת המשורר (או הבימאי במקרה זה).וואלה הוא בימאי של אווירה ושל התת מודע. הוא משנה מקצבים ומחליף תאורה, מצלם את גיבוריו בהילוך איטי וגם כשהם ישנים (וצורחים לעיתים בשנתם). וואלה מנסה לפענח את צפונות הלב האנושי ואת המטען הרגשי שגיבוריו נושאים בתוכם . יצירתו מגיעה למופשטות ,שאינה תמיד קלה לעיכול ולעיתים נדמה כי הוא צייר המתיז כתמי צבע על הקנבס שלו. את הטון בסרט קובעים שירים המנוגנים שוב ושוב-אלו שירים שנמצאים בתקליטים ובדיסקים שאותם מוציא קפה דה פלור המפורסם בפריז (שעל שמו נקרא הסרט).
וואלה עושה רושם נהנה להתעסק בדברים בחיים שאינם מובנים מאליהם וההגדרות שלהם חמקמקות. מעבר לעיסוק בתת מודע ובחושים הוא מציג בפני הצופה את סיפור האהבה של התקליטן לגרושתו ולאחר מכן לאהובתו הנוכחית וכמו כן את הקשר המיוחד בין האם החד הורית לבנה ושואל שאלות שלא בטוח שיש לו או לצופה את התשובה אליהם: האם יש אהבה גדולה מהחיים? האם אדם מסוגל לאהוב יותר מפעם אחת בחייו ? והאם אהבה אמיתי אינה יכולה שלא להפוך לטראגית? מזמן לא ראיתי סרט המתמודד עם פסגת הרגש האנושי בכזה תחכום והבנה כמו סרטו של וואלה .מבין השחקנים יצוין לטובה משחקה המצוין של ונסה פאראדי שכאן כמעט לא ניתן לזהותה.פאראדי שמגלמת בדרך כלל נשים זוהרות ומפתות מצטיינת בדמותה של הספרית המוזנחת שתעשה הכול למען בנה .מאז "הנערה על הגשר" לא הציגה לטעמי פאראדי עוצמה כזו של משחק מדויק .קפה דה פלור הוא סרט שונה והדבר האחרון שוואלה רוצה הוא להתחנף לקהל הצופים.צריך פשוט לשבת בכסא ולתת לסרט לסחוף אותך למסע מאתגר ומתגמל בנבכי הרגש האנושי.
הסרט נרקם לנגד עיניינו באיטיות אך באותו זמן משאיר אותך דבוק למסך. בגדול הסיפור קופץ בין 2 צירי זמן עיקריים ואתה מנסה לחבר את החתיכות יחדיו עד שלבסוף מגלים את ההקשר. התוצאה הסופית הפתיע אותי מאוד. המוזיקה שמלווה את הסרט מכניסה את ההקשר ומחברת את הסרט לתמונה ברורה ומרגשת. ממליץ על הסרט בחום לאוהבי סרטים ופסי-קול. החלק היחידי שהייתי משנה בסרט זה השחקן שמשחק את הדמות הראשית. אני חושב שהוא קר מידי. אבל אולי זה היה ליהוק מכוון. בכל מקרה....סרט מקסים ומרגש, מפתיע במקומות הנכונים ומעורר מחשבה גם אם הנושא שנגלה בסוף מרתיע את רוב האנשים. חוויה משגעת ללילה מתחת לשמיכה.
שם:שריתגיל:5124/12/2013 10:22:51
3/10
הסרט היה יותר מדי מורכב ולא ברור בסיפורים המקבילים שלו . פס קול הסרט נהדר, משחק מצויין של השחקנים. העלילה די משעממת ומאכזבת.
שם:גליתגיל:4921/08/2013 16:25:37
10/10
סרט מדהים ומורכב. ראיתי אותו פעמיים. משחק נהדר, צילומים נהדרים ומוסיקה מדהימה. לאנשים שמוכנים להפתח מעבר למוכר והברור.