"החיים בינתיים”, סרטו החדש של במאי וחוקר הקולנוע ענר פרמינגר ("גולם במעגל"), יכול היה להיות סרט טלוויזיה קצר ומעניין, מהסוג שעשו בזמנו בפרויקט "ראשון בדרמה" של ערוץ שלוש בתחילת שנות האלפיים. למרבה הצער הסרט יוצא לאקרנים בשנת 2013 ונדמה מיושן מעט,לא רלוונטי וחסר מימד ונפח קולנועי שמצדיקים צפייה במסך הגדול.
הסרט מתרחש בירושלים בשנת 2002, שיא תקופת הפיגועים של האינתפיאדה השנייה ועוסק בניסיונה של רותי (חגית דסברג), שהייתה עדה לפיגוע בשוק מחנה יהודה, להגן על בני משפחתה מפני המציאות החיצונית האלימה באמצעות נעילת בעלה (אייל נחמיאס), בתה הצעירה ובנה החייל בתוך הבית וניתוקם מן העולם החיצוני. סרטים שעוסקים בפוסט-טראומה כתוצאה מהמציאות הבטחונית הישראלית הופכים לשכיחים ביותר בשנים האחרונות בקולנוע הישראלי בשורה של סרטים בהם “הלם קרב”, "מחילות"ו"אודם", וסרטים כמו "כיפור", "לבנון" ו“ואלס עם באשיר" שעצם עשייתם הייתה התמודדות של במאיהם עם הטראומה הכרוכה בעברם הצבאי. פרמינגר לעומת זאת מנסה להציג את הפן האזרחי של ההתמודדות עם המציאות הישראלית המעורערת, אך עושה זאת בצורה המשלבת באופן לא משכנע בין הריאליסטי להזוי, בין הסימבולי לממשי וגורם בכך לתוצאה הסופית להיראות לא מגובשת ומפוזרת במקצת.
פרסומת
הבסיס הקאמרי של הסרט, המספק פרק זמן בן כ-24 שעות, חלל אחד ומספר דמויות מצומצם יכול היה לבסס סרט קצר מעניין העוסק בסוגיות של התרסקות המציאות היומיומית והמשפחתית אל מול המציאות החיצונית והניסיון ההורי להגן על ילדיהם אל מול המחויבות הלאומית שדורשת המדינה מהם להקריב. ואכן, חלקים מהסרט, המציבים את בני המשפחה בסיטואציות אינטימיות זה מול זה מעוררים עניין ומספקים את המרכז הרגשי והרעיוני של הסרט. אולם פרמינגר בוחר להעמיס על הסרט עלילות משנה מיותרות דוגמת בגידה אפשרית של בעלה של רותי בה, מוסיף סימבוליות יתר בדמות הזר המסתורי המלווה את הסרט ולא מוסיף לו דבר ואף סוגר את העלילה המרכזית של הסרט טרם סיומו ובכך מאפשר לדמויות לדשדש לקראת הסיום המלאכותי, שמעניק הצדקה חסרת נחיצות למעשה של רותי.
ניתן לראות כי זהו פרויקט אישי של פרמינגר, המשלב בסרט בתפקידים ראשיים את שני ילדיו, מתן ותמר פרמינגר, בתפקיד ילדי המשפחה, ואף משלב חומרים ארכיוניים מהוידאו המשפחתי כחלק מעלילת הסרט. פרמינגר גם שילב את עבודתו כמרצה בחוג לקולנוע במכללה האקדמית ספיר בעשיית הסרט והפיק אותו כחלק מתהליך לימודי עם תלמידי החוג, שהשתתפו כאנשי צוות בהפקה. עד כמה שעשייה אישית מסוג זה - המשלבת סטודנטים לקולנוע בהליך העשייה ונעשית מתוך אהבת הקולנוע ורצון להעלות סיפור אישי על הבד - היא מבורכת, התוצאה הסופית לוקה בחסר ונדמית למרבה הצער כהפקה מעט סטודנטיאלית, שעדיף היה לה להיות מבוימת באופן צנוע יותר, במשך זמן קצר יותר תוך התמקדות בנתיב העלילה המרכזי שמניע אותה.
שם: Spartakגיל: 24סרט יפה ומלא מחשבה על אמא שמחליטה לעשות הכל בשביל להגן על בנה ועל המשפתה. "החיים בנתיים", הוא סרט מאוד מדויק, ענר פרמינגר יודע טוב מאוד מה להראות בכל פריים ופריים ואיך זה צריך להיראות. כדאי!
שם: דביגיל: 100סרט מעניין ומעורר מחשבה......מתאים בעיקר להורי חיילים (ואמהות חרדתיות -כמוני)
שם: יאירגיל: 52סרט טוב ומעניין בסיומו אתה נשאר עם מחשבות על הנושא. גורם לנו הרגשת אי נוחות כיוון שהגיבורה פועלת בניגוד לנורמה הנהוגה בארץ אבל כל הורה יכול להזדהות עם המעשה של הגיבורה.