קל להבין מדוע הסרט "לאנצ' בוקס" זכה בפרס חביב הקהל בשבוע המבקרים בפסטיבל קאן ומדוע הוא הסרט ההודי הפופולארי ביותר בבתי הקולנוע האיכותיים או כפי שהם נקראים בארה"ב ואירופה art house. זה סרט שיש בו טעמים וניחוחות הודיים, עולים בו נושאים שיעניינו את הקהל המערבי כמו זכויות האישה במיוחד על רקע שלל מעשי האונס האכזריים המתרחשים בהודו ומדווחים בתקשורת המערבית, אבל זה גם סרט מאוד מאופק ומעודן. נראה שיוצר הסרט כל כך חשש מליצור סרט הודי לפי מיטב המסורת הבוליוודית שהוא הרחיק לכת ויצר סרט שמאוד רצה להיות עסיסי אבל יצא לו קצת יבשושי.הקהל הישראלי הגרגרן שכל כך אוהב תוכניות בישול למיניהם עומד להתמוגג מהסרט הזה שמנסה בכל כוחו להציג את המטבח ההודי בצורה הכי מעוררת תיאבון שיכולה להיות. דרך סיפור הפועל לפני הנוסחה של קומדיית טעויות רומנטית אנחנו זוכים להחשף לעולם שכולו בדידות וערגה לאהבה.
אילה היא אישה נשואה, אם לילדה, שבעלה עסוק מדי מכדי להתייחס אליה. בהתחלה היא חושבת שזה בגלל העבודה אך במהרה מסתבר שהוא מנהל רומן מאחורי גבה. היא מחליטה לכבוש מחדש את ליבו דרך הקיבה ולשלוח לו ארוחות צהריים עסיסיות במיוחד.
פרסומת
בגלל טעות נדירה של שירות משלוחי האוכל המפורסם במומביי, הארוחות הטעימות מגיעות אל שולחנו של סאג'אן פרננדס, פקיד, אלמן המתקרב לגיל העמידה הנמצא רגע לפני סיום עבודתו האפרורית במשרד ממשלתי. הארוחות מעניקות טעם לחייו של סאגן ובין שני האנשים הבודדים מתרקמת מערכת יחסים יוצאת דופן של התכתבויות באדיבות שירות משלוחי האוכל. בהתכתבויות שני האנשים שופכים את אשר על ליבם. השאלה היא כמובן האם יהיה להם האומץ גם להפגש במציאות זאת מול זה.עלילת "לאנץ' בוקס" היתה יכולה להיות בקלות להפוך למסחטת רגשות ונראה שהבמאי הצעיר
ריטש בטרה, ניסה מאוד להזהר ולא להפוך את סרטו למלכודת קיטש דביקה אבל איכשהו בדרך משהו משתבש. לכל סרט, גם ליצירות קולנועיות המתבססות על אווירה ועל עולם הרגש פחות על סיפור עלילתי, יש קצב פנימי שסוחף את הצופים לתוכו. נראה שבסרט המדובר הקצב פשוט הולך לאיבוד והסרט הזה מתמסמס לאיטו בדרכו היבשושית משהו.
עדיין יש לציין לטובה את הופעותיהם של שני הכוכבים הראשיים ירפאן קהן - אולי השחקן המפורסם והמצליח ביותר בהודו - שמפגין נוכחות לכאורה רגועה אך מתגלה כסוערת מבפנים. נימראק קאור מצליחה לכבוש את לב הצופים בשקט שלה כאילה הנבגדת. לעומת זאת שחקן המשנה נוואזואדין סידיקוי מזכיר לנו שיש כאלו שגם אם הם מאוד ישתדלו, הם לא יצליחו להשתחרר מהשורשים הבוליוודים שלהם. בסך הכל בילוי מלנכולי במידה הרצויה לקהל שרוצה לחוות את הקולנוע ההודי בווליום נמוך שיוצריו העדיפו להדחיק את הרגשות של הדמויות ולא לתת להם מזור על המסך.
סרט נפלא. רגיש, עדין . מומלץ. לגמרי לא לאוהבי אקשן. סרט עם עומק ונשמה
שם:חיים וינטראובגיל:4225/04/2015 13:17:10
10/10
מעבר להיותו סרט יפהפה, חם ומרגש כמו שהוליווד לעולם לא תדע לעשות, לאנצ''בוקס הזכיר לי כמה נחמד היה פעם לקבל ולכתוב מכתבים. אמיתיים כאלה, עם נייר ועט. כאלו שבהם היות וידעת שהאדם שעמו אתה מתכתב יקבל את המכתב עוד יומיים במקרה הטוב או עוד חודש במקרה הפחות טוב הרשית לעצמך לפרט רגשות, חוויות וכד'' בפירוט נרחב.
כל מכתב היה כמעט ליריקה. לא סמיילי או אמוטיקון עם שלוש מילים בוואצאפ. כמה חיכית למכתב הבא, כמה התרגשת לפתוח את המעטפה כשהגיעה.
סרט מענג. מומלץ.
שם:ברקוגיל:1221/08/2014 19:21:27
10/10
טוב אז קצת באיחור אני מפרסם פה ביקורת על הסרט כי רק השבוע נרשמתי. והנה הביקורת סרט מצויין מעניין ולא מסחרי. ממש דלטיקס!