צילי ביקורת סרט

Tsili Movie Review

נתן ליכטר על "צילי":
"אחד הסרטים היותר משעממים, קרים ומינימליסטים שיצר עמוס גיתאי"

סרט ארכיון שתף/י

משחק שרה אדלר, אדם צקמן, משי אולינסקי במאי/ת עמוס גיתאי

דרמה

ביקורת סרט לצילי מאת נתן ליכטר | מבקר וכתב קולנוע

ציון המבקר

"מינימליסטי ומשעמם"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

2.5/10

היכן תצפו?

בקולנוע

40.0% בבית

20.0% לא אצפה

40.0%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

לפעמים הגבול בין וידאו ארט לקולנוע הוא דק מאוד. ב"צילי", סרטו החדש של עמוס גיתאי המבוסס על הנובלה "הכותונת והפסים" מאת אהרון אפלפלד, הבמאי הולך על קו דק מאוד. הקו הוא עד כדי כך דק שלא אחת חשבתי במהלך הצפייה שאולם קולנוע הוא לא המקום המתאים ליצירה מסוג זה. חשבתי (ואני עדיין חושב גם לאחר הצפייה) שהמקום הראוי לה הוא מוזיאון. הסגנון המינימליסטי ונטול העלילה של גיתאי מעולם לא היה קל לעיכול. "צילי" הוא אחד מהסרטים המתישים, הקרים והמשעממים ביותר לצפייה בפילמוגרפיה שלו אם לא המשעמם ביותר.צילי היא ילדה שננטשה ע"י משפחתה בזמן מלחמת העולם השנייה. היא בורחת ליער ושורדת בו תקופה ארוכה. הסרט נפתח בסצינת ריקוד על רקע שחור ולצלילי נגינת כינור אינטנסיבית. את המלודיה מלחין ומבצע בסרט אלכסיי קוצ'טקוב והיא מלווה את "צילי" בסצנות נוספות. ברגעים מסוימים היא מזכירה את "The Show Must Go On" של קווין. כן, למרות השואה, היהודים צריכים לשרוד וההצגה חייבת להימשך. צילי מצליחה לשרוד להפתעת רבים כנגד כל הסיכויים. האלגוריה של גיתאי די ברורה הפעם: צילי היא לא רק צילי - היא כל העם היהודי.

לאחר סצנת הריקוד מגיעות סצנות ארוכות המצולמות בשוט אחד. הצופה נחשף לדרכים בהן צילי נאלצת לשרוד ביער ולקשיים בהם היא נתקלת. פעם היא מופיעה כילדה (משי שינמן) ופעם כנערה (שרה אדלר). בסצנות הללו פס הקול הוא קולות נפץ וירי. באחת הסצנות הארוכות הללו, גיתאי חונק את הצופה ע"י צילום תקריב מעיק. במהלך השהות של צילי ביער היא הופכת להיות דומה יותר לחיה מאשר לאדם. כמו ציפור היא בונה לעצמה קן ומנסה לשרוד בו. מאוחר יותר, אל הקן מגיע מארק (אדם צ'קמן), שורד נוסף כמוה. בהמשך היא פוגשת קבוצת שורדים גדולה יותר שמתכננת להעפיל לישראל.לאורך הסרט גיתאי לא תמיד מציג את הסצנות בצורה ברורה. כאמור צילי מופיעה פעם כנערה ופעם כילדה. סביר להניח שמה שגיתאי מנסה להעביר באופן זה הוא את ההתבגרות המהירה שנכפת על הילדה. לפעמים הוא ממקם את צילי כנערה וכילדה באותה סצנה. בכך דמותה של צילי מזכירה את דמות הילדה בסרט "פרינסס".

"צילי" הוא סרט גולמי. ליתר דיוק סרט אמנות גולמית ולכן הוא לא קל בכלל לצפייה. יש בו יותר אמנות ופחות קולנוע עלילתי. באופן אירוני, בגלל הקו המינימליסטי ומפני שאין בו עלילה, הצופה, כמו צילי, נדרש לעבור את התהליך בסבלנות ולשרוד עד לסוף הגואל. "צילי" הוא סרט המיועד לאוהבי וידאו-ארט, מיעוט דיאלוגים, קולנוע מינימליסטי בכלל והסגנון של עמוס גיתאי בפרט. "צילי" הוא סרט לאניני טעם בלבד, אך הבעיה שלו היא שגם ככזה הוא סרט מקרטע למדי ופשוט לא מספיק טוב.

נתן ליכטר | מבקר וכתב קולנוע

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י