בעידן הפמיניסטי סרטים רבים התמקדו בין היתר בזכותן של נשים לבצע תפקידים שיועדו לגברים. אחד הסרטים הבולטים בתחום זה בשנות ה 90 היה "גיי.איי ג'יין" של רידלי סקוט, שעסק בתהליך התקבלותה של אישה ליחידה מובחרת של חיל הים. בעידן הפוסט- פמיניסטי, סרטים כאלה עדיין רלוונטיים, אך הם מדברים פחות על זכותה של אישה לבצע תפקיד זה או אחר ויותר על התנגשות התפקיד עם היותה אם.בסרטי צבא ישנם בדרך כלל 2 חזיתות ו"חובשת קרבית" אינו שונה מהם: שדה הקרב והחופשה או החזרה לבית. לאמהות החזית הביתית עלולה להיות קשה יותר מאשר שדה הקרב. זה בדיוק מה שקורה למגי סוואן (מישל מויינהן) בסרטה של קלאודיה מאיירס, המתמקדת בחזית הביתית.
פרסומת
מגי היא חובשת קרבית שחוזרת לבנה הקטן, שנשאר עם גרושה בזמן שהיא שהתה באפגניסטן למעלה משנה. בעודה חובשת חיילים פצועים בשדות הקרב, בנה התרגל לבת הזוג של אביו ומבחינתו היא הפכה להיות לו לאם לכל דבר. כאשר מגי שבה לארה"ב ומוצאת עבודה במסגרת הצבא בגבולות המדינה, היא מבקשת לקחת את בנה לחזקתה אך הוא מסרב לבוא איתה ולהיפרד מאביו ובת זוגתו.מגי היא אישה חזקה שלא מוכנה לוותר בקלות. אף על פי שהיא מתקשה להתמודד עם המצב ולמרות שמדובר בילד קטן ועדין, היא בוחרת להתחיל את המאבק עליו בשיטות קשוחות אותן היא מכירה מהצבא. המתח הגדול שנוצר בינה ולבין בנה שמתקשה להסתגל אליה, הוא לא המתח היחיד בסרט. ריצ'ארד, גרושה (רון ליווינגסטון), חושב על טובת הילד ובכל פעם מחדש מאשים את מגי כמי שהצבא יותר חשוב לה מאשר הילד. הוא אף מאיים לפנות לבית המשפט על מנת לקבל משמורת מלאה עליו, כאשר היא נאלצת לשוב לאפגניסטן.
לאורך הסרט מאיירס מציבה פיל בחדר כדי שיתאפשר לדמויות להתעלם ממנו ובמטרה שהצופה יחשוב עליו. זה עובד נפלא כאשר המסר נשאר בין השורות ולא נלעס לצופה. לפיל הזה קוראים מדוע חייל שנעדר למשך זמן רב מהבית לטובת הצבא נחשב פטריוט, אב ואדם טוב ואילו חיילת שעושה זאת נחשבת לאימא רעה. אבל כאשר מגי בוחרת להתייחס לפיל הזה בפירוש דרך משפט אחד, והפיל הופך לגלוי, זה הופך להיות מזון לעוס אם כי מדובר בסצנה קצרה בלבד.מאיירס, שגם כתבה את התסריט, עיצבה את מגי כאישה חזקה: כאשר היא מגיעה למוסך והמכונאי מנסה לעבוד עליה, היא מפגינה ידע בעבודה ובמחירים. גם כאשר היא מופקדת על אימון חובשים חדשים, היא מצליחה לתפקד תחת לחץ יותר טוב מהגברים. במקביל גרושה מוצג כמי שדואג יותר לילד שלו, שמקדיש לו יותר זמן בבית וחרד להתפתחותו.המסר של מאיירס דרך עיצוב הדמויות מתבסס על האמרה של סימון דה בובואר: "אישה לא נולדת אישה - אלא נעשית אישה". מאיירס מטשטשת את הגבולות שקבעה החברה על התנהגות נשית או גברית ומגדירה אותן בתור תוויות פיזיות או ביולוגיות בלבד כי הרי מגי היא יותר "גבר" מכל גבר בסרט.
מעבר למסרים הפוסט-פמיניסטיים שלו, "חובשת קרבית" הוא סרט המבוסס על תסריט מרגש וקורע לב המציב בפני גיבורתו דילמה קשה המאלצת אותה לבחור בין נאמנותה לצבא והמדינה ולבין נאמנותה לבנה. בתחילת הסרט הצופה עלול לשנוא את מגי, אך בסופו הוא עוד עלול להתאהב בה. התמקדותו של "חובשת קרבית" בסיפורה של לוחמת, הופכת אותו למעניין ושונה בתוך סרטי הצבא שהוקרנו בקולנוע בשנים האחרונות.
אחד מהסרטים האנושיים והמרגשים של השנה על חובשת קרבית החוזרת הביתה , לבנה, אחרי העדרות ארוכה, ובזמן שמחדשת את הקשר איתו מרחפת מעליה עננת המשימה הרחוקה הבאה
משחק מעולה ומרגש של כל השחקנים ובמיוחד של הילד המשחק את בנה. חוויה מרגשת לכל הורה
שם:בתאלגיל:2307/10/2015 20:03:18
8/10
סרט יפה, אשר מספר את סיפורה של חובשת קרבית שנאמנה לעבודתה ואוהבת אותה, ובמקביל מנסה לקיים חיי משפחה יחד עם בנה. משחק טוב וסרט דרמה איכותי
שם:דורוןגיל:6107/10/2015 16:02:35
7/10
דרמה אנושית המנסה להציג את הבעייתיות של אנשי הצבא והשרות הצבאי (אמהות ואבות)הרחק מביתם ומבני המשפחה והדילמה הלא פשוטה בין חובתם ואהבתם לילדיהם וחובתם למדינתם.בסה"כ אין משהו חדשני בעלילה שלא היה ידוע קודם.ניתן לראות.