ייתכן ששמו של אוהד נהרין לא יגיד יותר מדי למי שאיננו מתעניין בעולם המחול הישראלי, אך מדובר באחד הרקדנים והכוריאוגרפים הגדולים ביותר שידעה מדינת ישראל, כזה שנחשב לאגדה בתחומו (לא סתם הוא זכה בפרס ישראל למחול ב-2005), ויש שיגידו מהגדולים בעולם (תשאלו את נטלי פורטמן). זה היה עניין של זמן עד שנהרין יזכה לסרט תיעודי שיעקוב אחר חייו וינסה לנתח את האדם שהפך לאגדה, זה שהמציא את שפת ה"גאגא" והכניס את המחול למיינסטרים הישראלי. "מיסטר גאגא" הוא הסרט הזה ותומר הימן הוא האמון על בימויו. הימן הוא במאי מנוסה ומוכשר מאוד. יעידו על כך הסדרות התיעודיות "בדרך הביתה" ו"בובות נייר" וגם סרטיו זוכי הפרסים "תומר והשרוטים" ו "I shot my Love". אי אפשר לפספס את העובדה שהוא עקב אחר נהרין בניסיון לפצחו אך חבל שבפרויקט הנוכחי שלו הוא לא מצליח לעשות זאת לחלוטין, גם אם לא באשמתו.
אוהד נהרין של "מיסטר גאגא" הוא חידה שלא מפוצחת במלואה. סיפור חייו, מילדותו בקיבוץ מזרע הצפוני ועד שהפך לשם עולמי בתחום המחול, הוא סיפור מרתק. הוא החל כילד קטן שפשוט אהב לרקוד, הפך לגבר-גבר שנע כמו אישה, למד את התחום באופן מקצועי עד שהפך לכוראוגרף פורץ דרך וכזה שעד היום עולם המחול מחכה בציפייה גדולה לכל יצירה שלו. יש לו ראש שונה ומיוחד, כזה שחושב מחוץ לקופסא ושמוחו לא מפסיק לעבוד, ולכן הקטעים הטובים ביותר בסרט הם הקטעים התיעודיים שנהרין צילם בעצמו בצעירותו, או אלה שעוקבים אחריו בחדר החזרות, ופחות הרגעים בהם שותפיו ומשפחתו מהללים אותו. אלו רגעים יפים ואמיתיים שמציגים את מה שמרגיש כאני-אמיתי של נהרין, ולא אחד מאותם רגעים בהם אנו שומעים אותו מקריין על רקע קטעי ארכיון וצילומי יצירתו שלו, במה שמרגיש כמין פרשנות מיותרת.
פרסומת
רגעים אלו מוסיפים לסיפורו של נהרין בכלל ולבניית דמותו בפרט, כשהתחושה אותה מקבלים בסוף הצפייה בסרט היא של אדם בעל אגו גדול מאוד שמלא בעצמו לגמרי. נכון, הוא אדם מוכשר מאוד המודע ליכולותיו הגדולות, אבל בואו נודה באמת – אוהד נהרין הוא אדם קשה לעיכול, אך עם זאת הוא דמות מרתקת לצפייה, המודעת לעובדה שהיא לא אדם קל. נהרין הוא אדם מרתק ולמרות כל אותם רגעים אישיים ואינטימיים מאוד (ויעידו על כך הצילומים מחדר החזרות בסוף הסרט בהם הוא רב עם אשתו ללא הוצאת מילה אחת מפיו), אנחנו עדיין לא מצליחים לפענח אותו, לפחות בדמותו כרקדן-כוריאוגרף. הסרט כן מנסה לתת תשובה לגבי מהי מהותו של האדם שנמצא במרכזו אך לא עושה זאת בהצלחה מלאה, אולי כי נהרין עצמו הוא פשוט אדם חידתי מאוד.
המבע הקולנועי של הסרט הוא ההוכחה לכך שהימן הצליח להראות כיצד אפשרי לספר סיפור בעזרת ריקוד בלבד: ישנם בסרט מספר קטעי ריקודי שהעריכה שלהם מקבילה לסיפורים שונים שנהרין מספר, ואלו אכן מעניקים את התחושה שהם מספרים סיפור, במקרה הזה סיפורים שונים מחייו של נהרין. אלו רגעים שמוכיחים שהימן הוא במאי נהדר וחכם שיודע להוציא מנושאי סרטיו מעבר למצופה. בזכות הסצינות האלו אנחנו יכולים להבין, גם אם אנחנו לא מומחים במחול, את גדולתו האמנותית של נהרין – וזה בהחלט עוזר לצופה להתחבר אליו יותר, גם אם אישיותו די מקשה על העניין.
לא כל סרט תיעודי חייב לפצח את הדמות הראשית אחריה הוא עוקב. לפעמים החידתיות יכולה לתת תחושת סיפוק גדולה יותר מאשר הידיעה שבפתרון, אך נראה ש"מיסטר גאגא" מאוד התאמץ לעשות זאת ולא הצליח. הסיפורים אודות ושל נהרין מציגים אותו כאדם מבריק שאין איתו רגע דל, אך הוא מרוחק כל כך שדי קשה להתחבר אליו ומרחיק ממנו גם את הצופה. חידתו של אוהד נהרין נשארת פתוחה ולמרות ש"מיסטר גאגא" משאיר אחריו תחושת פספוס קלה הוא עדיין מצליח להרשים ולא לשעמם אפילו לרגע אחד.
שם: .MOR Rגיל: 14סרט ייחודי ומשונה !!!
הצילום לא רע בכלל, הפס-קול מעולה, הריקודים מרהיבים ואומנותיים, והדיאלוגים (או יותר נכון המונולוגים) עמוקים והדוקים אבל התסריט והעלילה רדומים, נמרחים מדי וכוללים לא מעט רגעים משעממים.
בקיצור, לשוחרי אומנות בלבד. השאר, אפשר לראות !!!
שם: איילתגיל: 59סרט דקומנטרי מעולה,מעניין,מסכם את חייו של אוהד ותרומתו האדירה למחול המודרני הישראלי.צבר אמיתי,רציני,שאפתן,מקצוען.גאווה לכולנו.
שם: מירי בלוםגיל: 65מיסטר גאגא - חזרתי עכשיו מהסרט ורוצה להמליץ. זהו סרט מעניין ומעורר השראה ולא חייבים לאהוב מחול מודרני בשביל להנות.