לא רבים הם הסרטים שמשתייכים באופן כל-כך ברור לז'אנר מסיים, שטאנץ חוזר או סיפור די קבוע, ועדיין מצליחים לרענן, להפתיע, או אפילו סתם לזכות בחיבת הקהל. "בית הספר לחיים", כעולה משמו, הוא עוד אחד מהסרטים המתארים את מערכת החינוך. מרביתו מתרחש בכיתה והדמויות כוללות מורים אמביציוזיים וכמה ילדים המעצימים ומאירים את דמותם. זוהי סוגה די נפוצה, במיוחד בקולנוע הצרפתי ("בין הקירות" עטור הפרסים) וכמובן שבקולנוע האמריקאי ("סיכון מחושב" עם מישל פייפר, "רוק בבית הספר") ואפילו "פיגומים" הישראלי שעלה לאחרונה. ועדיין, יש משהו ב"בית ספר לחיים", מין קסם כזה, שגורם לצופה לחשוב על הסרט גם לאחר סיום הצפייה בו.פלוראנס היא מורה חדורת אמונה בבית הספר היסודי בו לומד בנה. אך אז היא נתקלת בסשה, תלמיד כיתה ד', שמצטרף במקרה לאחד משיעוריה. היא מגלה שאימו עוזבת אותו חדשות לבקרים ומותירה לו כסף רב כדי לכפר על רגשות האשם שלה. עולמה מתהפך, והמסע להשבתו על כנו ולהשבת אימו של סשה מלווה את חייה גם במחיר יקר מאוד.
ביקורת מצולמת | טריילר/קדימון
פרסומת
השחקנית הראשית, שרה פורסטייה, עושה את עבודתה מצוין – קשת הרגשות המגוונת שהיא מפגינה לאורכו של הסרט אמינה ומשכנעת. דמויותיהם של הילדים מתוקות ובניגוד לסרטים רבים אחרים, לא חוטאות בקיטש. ביניהם חבויים כמה כישרונות עולים, כמו דני, בנה של פלוראנס, המגולם על ידי השחקן אלברט קוזי, שמעורר הזדהות עמוקה ומעביר לצופה במדויק את תחושותיה של הדמות. פס הקול הקלאסי ורסטילי ומדהים, ותורם רבות לעלילה ולצופה.פחות אהבתי את שקופית ה"אפילוג" המופיעה לקראת סוף הסרט. גם אם יש משהו חינני בקלולסיות הזו, עברו הזמנים שבהם צריך להסביר לצופה מה הוא רואה. אנא, יצר סצנת 'סוף דבר' מספיק טובה, כזו שלא תצטרך להודיע לנו עליה. הסוף מפתיע, סגירת מעגל שלא בהכרח תנחשו עד לדקותיו האחרונות. בעיני, זהו הישג מרשים.
זהו לא הסרט המהודק ביותר שתראו. יש בו עליות ומורדות, כמו בעלילה עצמה. הוא לא חף מטעויות ומאי-דיוקים. ועדיין, "בית ספר לחיים" שווה את מחיר הכניסה לקולנוע, ושווה מאוד צפייה. באתי, ראיתי, חייכתי.