"הפנתר השחור" הוא סרטו השלישי במספר של ריאן קוגלר הבמאי/תסריטאי שמאחורי הסרט העצמאי המעולה “תחנת פרוטווייל” וסרט ההמשך המרגש לרוקי - "קריד", והוא לא מאכזב. קוגלר הוזמן להצטרף לעולם הקולנועי של אולפני מארוול-דיסני אחרי סרטו השני. הבמאי, יקיר פסטיבלי הקולנוע שזכה בעשרות פרסים, חלק מהם בקאן ובסאנדנס, הסכים לקחת על עצמו את המשימה הלא שגרתית ולהביא למסך הגדול את סיפורו של גיבור הקומיקס האפריקאי "הפנתר השחור". לשמחתי הרבה הוא לא מאכזב, גם כאשר הוא עובד כשכיר עבור אולפני ענק תחת לחצים תקציביים ותוכניים רבים. קוגלר הוכיח בסרטו המסחרי הגדול ביותר שגם המכונה המשומנת של דיסני-מארוול לא יכולה לעמוד מול הקסם שלו.סרטי מארוול, במיוחד שני סרטי "קפטן אמריקה" האחרונים, הם בעלי תוכן פוליטי נוקב. לא פלא שדמותו של הפנתר השחור נחשפה דווקא בסרט השלישי בסדרה, "מלחמת האזרחים". הסרט החדש מקדם מסרים של העצמה כלפי הקהילה האפריקאית ברחבי העולם ושולח עקיצות לממשל הימני והגזען בארה"ב ובעוד כמה מדינות מערביות שבחרו בממשלות גזעניות ושמרניות הפועלות נגד פליטים ממדינות אפריקה.
ביקורת מצולמת | טריילר/קדימון
פרסומת
הסרט ממשיך את אירועי "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים". אחרי שאביו נרצח על אדמת אוסטריה במהלך טקס באו"ם, טצ'אלה חוזר לביתו בווקאנדה ועובר את הטקסים המסורתיים שיהפכו אותו למלך. ווקאנדה היא בדיוק ההפך מהסטריאוטיפ הקיים כלפי אפריקה. מדובר במדינה העשירה בעולם עם טכנולוגיה מתקדמת, צבא של לוחמות עשויות ללא חת ומדענית ראשית צעירה ומבריקה. המדינה המיוחדת והמרשימה הצליחה להחביא את סודותיה מהעולם המערבי ובאופן זה להימנע מהתערבות במתרחש על כדור הארץ. הם גם נמנעו מלעזור לאפרו-אמריקאים שסבלו מהעבדות ויחס מפלה של הממשלות האמריקאיות לדורותיהם, מסחר העבדים באירופה ומשלל המלחמות שהתרחשו על פני כדור הארץ, למרות העובדה שהיתה להם היכולת הטכנית הקרבית לעצור אותם.באופן לא מפתיע, למרות המסרים הליברליים כלפי הקהילה האפריקאית, הרוח הפמיניסטית המדליקה של הסרט וגם תחושת האקטיביזם והשליחות התרבותית והחברתית בו, דווקא הבחירה של אותה מדינה בשלטון מלוכה שעובר בירושה דרך דו-קרב אלים שבסופו רצח או השפלה, מעורר הסתייגות וסותר לחלוטין את רוח הסרט. תחושתי שגם הרעיון השמרני הדיקטטורי הנמצא בבסיס הסרט וגם הליברליזם הפמיניסטי שלו לא יענינו כהוא זה את הקהל הרחב שמגיע לראות סרט קומיקס של מארוול, וקוגלר לא מאכזב גם בתחום הזה.
"הפנתר השחור" הוא חגיגה של סצנות פעולה מרשימות ואסופת קרבות עוצרת נשימה המבוצעים במקצוענות מעוררת הערצה. סצנת הקרב במועדון אקסקלוסיבי בסיאול וסצנת מרדף המכוניות נפלאות, הקרב המסיים את הסרט וירטואוזי והעלילה בעלת הנופך השייקספרי הטראגי תורמת אף היא. צ'דוויק בוזמן המרשים חוזר לגלם את טצ'אלה/הפנתר השחור ואילו אויבו הוא השחקן הקבוע של קוגלר, מייקל ב. ג'ורדן. מרטין פרימן חוזר לגלם את סוכן ה- CIA אוורט קיי רוס. אנדי סרקיס מושלם כיוליסס קלו. השחקנים הוותיקים פורסט וויטאקר ואנג'לה באסט גם לוקחים חלק בחגיגה.גונבות את ההצגה זוכת האוסקר הצעירה לופיטה ניונגו ("12 שנים של עבדות"), דנאי גורירה ("המתים המהלכים") ולטישיה ריייט המקסימה אותה גיליתי בסדרות הבריטיות "מלפפון" ו"בננה". שלוש השחקניות פשוט מושלמות והן הנשים שמניעות את העלילה ומספקות את הכוח לפנתר השחור, אותו כוח נשי שבלעדיו לא היה לו סיכוי לשרוד. כי מאחורי כל מלך יש אשה אמיצה ודעתנית לא פחות שבלעדיה הוא לא יכול לעשות כלום. "הפנתר השחור" הוא עוד סרט קומיקס של מארוול, אבל הוא מביא אותה בטוויסט חברתי מפתיע ולא שגרתי לצד סצנות פעולה מרשימות. כדאי לתת לו הזדמנות, 130 הדקות שלו יעברו לכם במהירות.