נתחיל עם הדבר שהכי מעניין את הקהל הישראלי והכי פחות מעניין בסרט: שירה האס. היא מגלמת סוכנת ישראלית-אמריקאית. בסרט גם מזכירים שהיא מישראל. היא עובדת בשביל נשיא ארה"ב. שמה רות בת-שרף, היא אלמנה שחורה לשעבר והיא הדמות הנשית המרכזית בסרט. היא דמות טובה, אין לה כוחות על כמו הדמות המוכרת בחוברות הקומיקס. האס עושה עם המינימום שניתן לדמות שלה את המקסימום. היא משתתפת בסצנות פעולה קצרות ועושה עבודה ראויה. אם היא תמשיך לסרטים הבאים אולי התפקיד שלה עתיד להתרחב, אבל לעת עתה נתמקד במוצר הנוכחי מבית אולפני הקומיקס הבלתי נלאים.
הסרט הנוכחי הוא בעצם סוג של סרט המשך לסרט "הענק הירוק" משנת 2008 בבימויו של לואי לריה, כאשר אדוארד נורטון גילם את ד"ר ברוס באנר שכמובן הופך לענק ירוק בכל פעם שהוא מתעצבן. גנרל תדאוס רוס הוא איש הצבא הרודף אחריו, אז בגילומו של וויליאם הארט ז"ל, שהוחלף בהריסון פורד האגדי. טים בלייק נלסון גילם את הביולוג סמואל סטרנס ובסופו של הסרט נחשף לחומר ביולוגי אשר מתחיל את שינוי הצורה שלו ועתיד להפוך לאחד מרשעי העל הגדולים של מארוול - המנהיג. הוא חוזר גם בסרט הזה. אפילו ליב טיילור המגלמת את בטי, מי שהייתה אהובתו של ד"ר באנר ובתו של הגנרל, צצה לה באופן מאוד לא מפתיע. המידע הזה יעזור למי שלא צפה בסרט המקורי להבין את ההתרחשויות בסרט הנוכחי. קופצים כמה שנים טובות קדימה: גנרל תדאוס רוס הוא נשיא ארה"ב והוא מנסה לסגור עסקה עולמית בנוגע לעתיד הגוף השמיימי שצץ לו בים ההודי (זוכרים את הכישלון בשם "הנצחיים"?).
פרסומת
אנתוני מאקי גילם בעבר את הפלקון, היה הסיידקיק של קפטן אמריקה ויורש ממנו את התפקיד. הוא נכנס לנעליים הגדולות של הקפטן, פלוס תוספות העוזרות לו בשלל קרבות תוצרת ווקנדה. דן רמירז חוזר לגלם את חואקין טורז מהמיני סדרה "הפלקון וחייל החורף". הפעם הוא הופך ליד ימינו של הקפטן החדש ולובש על עצמו את חליפת הפלקון. הצמד ייסחף לתוך קנוניה בינלאומית שמעורב בה טרוריסט להשכרה בשם סיידווינדר, בגילומו של ג'אנקרלו אספוזיטו הנפלא ("שובר שורות"). צפו לסודות שצצים מהעבר, שטיפת מוחות, מנהיג רב כוחות המושך בחוטים, פיצוצים, קרבות מכל סוג אפשרי וגם ענק אדום זועם עד מאוד. כמות הטוויסטים העלילתיים ב-118 הדקות היו יכולים להיות אפקטיביים אם הסרט היה מחליט שהוא רכבת הרים של פעולה ללא הפסקה. אבל כמו כל סרט הוליוודי בתקופתנו הוא גם חייב שיהיו בו יותר מדי דיאלוגים, מונולוגים ושלל מלל מיותר.הבמאי ג'וליוס אונה קנה את עולמות בקרב חובבי הקולנוע האיכותי בשנת 2019 עם הדרמה הפסיכולוגית "פנים רבות לאמת" על מורה החושדת שתלמיד שלה מתכנן ירי המוני בבית ספר. את התלמיד גילם קלווין האריסון ג'וניור ("מופאסה") שגם עתיד להשתתף בסרט הבא של אונה, הנמצא כרגע בשלבים מאוד מוקדמים מאוד של הפקה על חייו של הצייר ז'אן מישל בסקיאט. אונה הוא במאי דרמטי ראוי לחלוטין, אבל אחד שעדיין לא הוכיח את עצמו באופן מלא. החיבה של אולפני מארוול לעבוד עם יוצרים צעירים שרק התחילו את הקריירה שלהם לא תמיד משתלמת. לעומת סצנות פעולה עמוסות אפקטים דיגיטליים שעשויות היטב ועובדים עליהם כמות גדולה של אנשי צוות טכני, הסצנות הדרמטיות ופיתוח הדמויות מאוד בעייתים. גם במאי עם ניסיון יתקשה להתמודד על תסריט מפותל שנכתב על ידי חמישה אנשים. הנטייה לפתור את הכל בדיבורים היא בעייתית. אונה הוא במאי מוכשר, אבל הוא חלש דווקא בחלקים שבהם הוא נדרש כבמאי שיודע לעבוד עם שחקנים ואחד שיכול לתת את הטון שלו לתסריט.
למזלם הרב, גם של מארוול וגם של אונה, צוות השחקנים האיכותי ורב הניסיון מחזיק את הסרט הזה על כתפיו בגבורה. הנוכחות הכריזמטית והקולנועית של כולם מספיק חזקה כדי להפוך את הסרט הנוכחי בעלילות גיבורי מארוול לראוי לצפייה. הניסיון של מארוול ללכת בעקבות "חייל החורף" או "מלחמת האזרחים", הסרטים הגדולים ביותר בסרטי קפטן אמריקה בכיכובו של כריס אוונס, עם סרט קונספירציות פוליטי נוסף, לא ממש עובד, כי החשיפה לא ממש מפתיעה והקונספירציה היא לא באמת גדולה ומשמעותית לגורל העולם כפי שהיו רוצים שנחשוב.בכל מקרה, אחרי ההתרסקויות הכואבות של "הנצחיים", "אנטמן והצרעה: קוונטומאניה" ו"המארוולס", ההצלחות הצנועות כלכלית של "דוקטור סטריינג בממדי הטירוף", "ת'ור: אהבה וזעם", "הפנתר השחור: ואקאנדה לנצח" וגם "שומרי הגלקסיה 3", נראה שהסרט הנוכחי בעולם של מארוול צנוע יותר. הוא מנסה להחזיר את הצופים אל המקורות ואל מה שהם אהבו בסרטים המוקדמים יותר של "איירון מן" ו"קפטן אמריקה". בסרט הזה אין חדש ושום דבר לא מופלא, אבל הוא עתיד להחזיר את הנוקמים לתחייה. אם הציפיות שלכם לא בשמיים, לא תתאכזבו.