כשסרט על שוטרים וגנבים משוחרר לאקרנים הסיכון הוא ברור – קשה לחדש בז'אנר שכבר ראינו בו כמעט הכול, ולכן לא פשוט להפתיע, להפחיד או לרגש את הקהל. בסרט "קילרמן", בשונה ממה שאנחנו רגילים, העובדה שהשוטרים הם ה'רעים' היא לא הפתעת הסרט, משום שזה ידוע לנו עוד מהטריילר והתקציר, ונחשף בפנינו כבר בהתחלתו – הגילוי 'המרעיש' יוצר הבטחה וציפייה. למרבה הצער, מהר מאוד הצופים נשאבים לרצף מונוטוני ומשמים, תוך שמוצגות סצנות נמרחות ומתישות רבות.הדמות המרכזית בסרט היא 'מו' (ליאם המסוורת') – עסקן יהלומים שמלבין כספים לא חוקיים לסחורות והמחאות. 'מו', יחד עם שותפו 'סקאנק' הם פועלים לצורך הלבנת כספים לדוד העבריין של סקאנק. לאחר שהשניים מקבלים ביטול לעבודה עם הדוד, הם מנצלים את המומנטום והכסף שבידיהם (אך לא בדיוק שלהם) ונכנסים לעסקת סמים שמסתבכת ומובילה לתאונת דרכים שבה 'מו' מאבד את זכרונו.
פרסומת
המשך עלילת הסרט מתפתח לאט, אפילו לאט מדי, בליווי סצנות שלא ברור מה המשמעות שלהן ונטולות קשר לעלילת הסרט. רק בסוף הסרט, לאחר שיחות אין סוף והתשת הצופה, מגיעות הפתעות שטוב היה אם היו מגיעות מוקדם יותר.הליהוק לסרט לא מהמוצלחים שהיו, וחלק מהשחקנים מושכים את הדמויות למקומות קלישאתיים לעוסים – בין אם באופן ההתנהגות ובין אם בהבעות הפנים. באשר ל'מו' – ליאם המסוורת' ("משחקי הרעב", שם גילם את גייל, החבר הנצחי של קטניס אוורדין), החזות המטופחת והיפה של ליאם לא כל כך מתאימה לדמות העבריין המורכבת שבסרט, בייחוד כשסביבו ליהוקים שהם ההפך הגמור ממנו. לכן, לאורך הסרט מתלווה תחושה של מאמץ יתר מצדו להוכיח את כישוריו כשחקן אופי. מאמץ מוגזם זה פוגם באמינות הדמות.
ניתן לסכם את חוויית הצפייה בסרט "קילרמן" כמו ערבוב של דרמות פשע משנות ה-70 עד ה-90 ותכניות פשע טלוויזיוניות, בין אם בזוויות הצילום, רמת הגימור, התלבושות והצבעים, והכל כשברקע פסקול מרדים ומעיק. מדובר במותחן פשע שנמתח מעבר לנדרש, ושרק בסופו מגיעות הפתעות שמותירות טעם טוב בעבור הזמן שהוקדש לצפייה בסרט.