לז'אנר סרטי השואה יש מקום של כבוד בישראל. בכל שנה, לרגל יום השואה, הטלוויזיה בישראל מקרינה ללא הפסקה שעות על גבי שעות של סרטים הנוגעים בנושא, חלקם עלילתיים וחלקם תיעודיים, חלקם חדשים וחלקם ישנים. לכולם מכנה משותף – כל אחד מנסה בדרכו להעניק לצופה ערך מוסף שסרטים קודמים לאו דווקא הצליחו לתת. במובן זה "שיר השמות" הוא אינו סרט שואה שגרתי, שכן אף לא אחת מהדמויות הראשיות בו לא נמצאת אפילו רגע אחד במחנה ריכוז, במחנה השמדה או במקומות נוראיים דומים אחרים.הסרט נפרס על פני כמה עשורים, אך מתחיל דווקא בשלב בו הדמויות הראשיות כבר מבוגרות יחסית. מרטין סימונדס, בגילומו העדין של טים רות', מנסה במשך למעלה מ-35 שנה לאתר את דווידל רפפורט, חברו הטוב אליו הוא התייחס כאילו היה אחיו בשר ודם. השניים הכירו זמן קצר לפני שגרמניה פלשה לפולין בשנת 1939, כשאביו של מרטין סוג של "אימץ" את דווידל, יהודי-פולני שאביו ומשפחתו נשארו מאחור בגטו ורשה כדי שבנם האהוב ינצל את כישרונו יוצא הדופן כנגן כינור וילמד להוציא את המיטב שבו. כצפוי, תחילה השניים לא מסתדרים, אך לא עובר זמן רב עד שהם הופכים לחברים הכי טובים.
פרסומת
כמה שנים לאחר המלחמה, כששמו של דווידל כעילוי מוזיקלי הולך לפניו, מחליט אביו של מרטין לערוך עבורו קונצרט בלונדון בה הם מתגוררים, שהיה אמור להזניק את הקריירה של דווידל לגבהים חדשים, אך מסיבה לא ברורה הוא לא הגיע כלל למקום, ואף יותר מכך – עקבותיו נעלמו כליל. התעלומה הזו מעסיקה את מרטין במשך עשרות שנים, וחיפושו אחר החבר שהפך לאח מהווה את לב ליבו של הסרט. הוא מחליט לנסות לאתר את דווידל פעם נוספת לאחר שגילה רמז שעשוי להוביל למציאתו. המסע מוביל אותו לפולין, שעדיין מעכלת את הזוועות שהתקיימו בה, ומרטין מתיר בהדרגה את המסתורין סביב סיבת ההיעלמות.אין שלבים רבים בסרט בהם הוא לא לוקה בחסר. הבמאי הקנדי פרנסואה ג'ראר לא מצליח למנף את "שיר השמות" למחוזות מעניינים במיוחד. העבודה שלו לא סוחפת באף שלב והיא מרגישה בעיקר טכנית, כאילו היא עשויה על אוטומט. לכל אורכו הסרט מתאמץ מאוד, אך הוא לא עשוי בצורה שתעורר עניין רב בקרב הצופים. גם התסריט של ג'פרי קיין, שבעבר היה מועמד לאוסקר על "הגנן המסור", נוטל חלק גדול באשמה, מכיוון שהוא נותן לדמויות טקסטים שמרגישים צפויים ובנאלים כבר מהרגע הראשון בו הדמויות מתחילות לדבר.
השחקנים המובילים של הסרט הדי קטן הזה, טים רות' וקלייב אוון, עושים בסך הכל עבודה לא רעה (במיוחד רות', שהמינוריות שהוא מביא עמו לדמותו של מרטין נוגעת ללב), אך אין זה אחד משיאי הקריירה שלהם. השחקנים האחרים המגלמים את הדמויות בצעירותן לא אחידים ברמתם. לוק דויל, המגלם את דווידל בילדותו, הוא אמנם כישרון מלידה, אך ככנר ולא כשחקן. כך גם הצעירים המגלמים את הצמד בשנות העשרים שלהם. הם לא מביכים, אך גם לא מעניינים במיוחד, ולכן קשה להתחבר אליהם מלכתחילה.עם זאת, על שמו של הסרט רשום הישג ענק – הוא הראשון בהיסטוריה שצולם במחנה ההשמדה טרבלינקה. הסצנה בה מרטין מסתובב בשתיקה רועמת באנדרטה המוצבת במחנה מגיעה בנקודה בה הצופים יודעים כבר לא מעט על הקרבה שלו לחברו הפולני, והיא מצליחה לצמרר בצורה שקשה להישאר אדיש אליה. הפשטות שבה היא זו שעושה אותה לכל כך עוצמתית."שיר השמות", המבוסס על ספרו של נורמן לברכט, הוא אינו סרט שואה קלאסי. הוא לא מציג כלל וכלל את המאורעות שעברו על היהודים במחנות או בגטאות, אלא מתעסק בעיקר בהשלכות של אותם מקומות איומים על הדמויות הראשיות. העובדה שהוא לא משעמם לא נותנת לו נקודות זכות. הוא צפוי ועשוי בצורה הכי סטנדרטית שיש, וזה פוגע בו כבר מנקודת הפתיחה שלו. חבל שזהו המצב, מכיוון שהפוטנציאל קיים בסרט, הוא פשוט מתחבא תחת שכבות על גבי שכבות של קלישאות ועשייה קולנועית פושרת.
משמים ומאכזב ברוב הזמן.לכאורה ,יש כאן את כל האלמנטים ליצור משהו מרשים ועוצמתי ,אך במקום זה אנו מקבלים סרט לא מעניין עד הישורת האחרונה שלו.סיפורם של שני חברי ילדות שהכירו ערב מלחמת העולם השניה ועוברים אותה יחד, כולל את הבליץ על לונדון. דווידל רפפורט הוא ילד יהודי פולני פליט בלונדון שמתבלט בניגון בכינור. אביו משאיר אותו לגור אצל משפחתו של חברו מרטין סימונדס, בעוד משפחתו שלו נותרים בפולין על כל המשתמע מכך. אביו של מרטין מתייחס לדווידל כאל בנו ועושה הכל כדי לכבד את דתו היהודית. לאחר המלחמה, כשדווידל אמור להופיע בפני קהל גדול ויוקרתי, הוא נעלם. אביו של מרטין שאירגן את האירוע, נאלץ להחזיר ללקוחות המאוכזבים את כספם. 35 שנים אחרי, מרטין יוצא במסע מחוץ לבריטניה, לחפש את דווידל כדי להבין מדוע ברח באותו ערב, שהותיר אצלו צלקות עד היום. העלילה קופצת בין ההווה לעבר.החלק האחרון מהווה סגירת מעגל.במהלך העלילה אנו נחשפים לגישתו של דווידל ליהדות מבחינת דבקותו בדת אבל גם הספקות שעולים אצלו. סצינה אחת ספציפית קשה לצפייה לכל יהודי. בסופו של דבר, 20 הדקות האחרונות קצת מצילים את הסרט. ציון 6.5 .
שלח/י
קלייב אואן
טים רות'
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות