השנים האחרונות הרגילו אותנו לאין ספור סרטי האוכל ותכניות ריאליטי על אוכל. הקולנוע עסק מתחילת דרכו באכילה ובקולינריה, אולם משנות השמונים של המאה הקודמת זכינו בפרץ של סרטים קולינריים, חלקם נפלאים כ"החגיגה של באבט" ו"טמפופו" וחלקם הרבה פחות מצטיינים בהעברת האוכל והשתייה מן המסך הגדול אלינו הצופים ."געגועים מתוקים" הוא דוגמה מצערת לסרט עם פוטנציאל (ועם מתוקים שרקח השף הישראלי המהולל יותם אוטולנגי) שמתבזבז כמעט כולו בניסיון מגושם לייצר מעין "נוטינג היל" קולינרי ,אוורירי וקליל.
רגע לפני שהיא פותחת קונדיטוריה חדשה בלב נוטינג היל, שתמיד מצטלמת נפלא, נהרגת שרה בתאונה וכעת צריכות גיבורות הסרט – בתה ואמה הזעפנית (השחקנית הוותיקה סילה אמרי בעוד תפקיד טרחני) להרים בכוחות עצמן את הפרויקט של האם המנוחה. ביחד עם חברה טובה של האם ועוד שף צעיר וחתיך, החלום של שרה (הסרט נקרא במקור "באהבה שרה") יקרום עור וגידים תוך קשיים צפויים ומייגעים עד לקתרזיס הכה צפוי.
פרסומת
כל הסיטואציה שבה נמצאות הגיבורות לא שכנעה אותי לרגע. נדמה שהבמאית אליזה שרודר מייצרת פנטזיה של לונדון שבה כולם מדוושים בהנאה באופניהם וחיים בדירות מעוצבות להפליא. בכלל, לעיתים היה נדמה לי שאני צופה בסרט טלוויזיה ואולי המסך הגדול פחות מתאים לסיפור הדי מינורי והזניח של "געגועים מתוקים".
אם בתחילה נדמה הסרט כאמירה על כוח נשי ועל העצמה נשית, בהציגו שלוש נשים אמיצות המנסות להקים עסק מן הקרקע, הרי הגעתו של השף החתיך טורפת גם את הקלפים הנשיים האלו. לא הבנתי לרגע איך ויתר השף על עבודה במסעדה 'מישלן' לטובת הקונדיטוריה הצנועה בסרט.
התמה היחידה המעניינת בסרט היא הדגשת הרב תרבותיות של לונדון. יצירת המאפים דרך העדפותיהם של תושבי השכונה, המגיעים ממקומות שונים בעולם, היא משב רוח מרענן ביצירה שמרגישה שנאפתה יותר מדי ואולי אף העלתה עובש.
לא מעט סרטים עשו נפלאות בנושא האוכל והמתוקים - "שוקולד" הנהדר עם ז'ולייט בינוש הנפלאה, "אהבה ושוקולד" הצרפתי וגם "צ'רלי בממלכת השוקולד" עם ג'ין ווילדר ועם המסרים ההומניים של רואלד דאל. "געגועים מתוקים" אינו מצליח לייצר ארוחה קולנועית ראויה, אפילו לא קינוח ראוי.
שם: רינהגיל: 72סרט אנגלי מתוק וטוב
אופטימי רומנטי ,עדין, עם ניחוח של פעם
שם: שלומיגיל: 72סרט נחמד על מערכת קשרים בין מספר דמויות המתאחדות, כדי להקים מחדש קונדיטוריה.
סרט שבו העלילה זורמת ונין להינות, משחק טוב של הדמויות וכל זה על רקע העיר לונדון.
שם: מאיר דקלגיל: 69בשורה התחתונה סרט חביב ואנושי על חידוש הקשרים בין האמא/סבתא הקשוחה לבין נכדתה, לאחר שבתה נפטרה. ברקע הקמת בית מאפה לאניני טעם וכן סיפור רומנטי. ברצוני לציין שמבקר הסרטים הבכיר רון פוגל הינו בעל טעם משונה בלשון המעטה - המלצותיו במרבית הסרטים הינה הפוכה מזו של הצופים. אני כבר ממש לא מייחס חשיבות לביקורות שלו...