המאבק על זכויות הנשים עדיין נמשך ולמרות שהרבה השתנה, לפני מספר חודשים עדיין התעסקנו בהצהרה (המאוד צודקת) של נטע ברזילי שסירבה להופיע על במת תחרות 'מיס יוניברס' שהתקיימה בארץ למרות שנעשו בו עדכונים ברוח התקופה. כשמסתכלים באותו הפילטר על הסרט הבריטי משנת 2020 "לא ממושמעות", שמבוסס על אירוע אמיתי ועוסק בקבוצת נשים שמתכננות להפגין ולפעול כנגד התחרות, מבינים שלמרות הפרש השנים, השיח הוא אותו השיח ומה שהיה רלוונטי אז עדיין רלוונטי מתמיד.לונדון 1970, החפצת נשים היא עניין שבשגרה ותחרויות יופי הן "שוק בשר". חבורת פעילות פמיניסטיות מתכננת לשבש בשידור חי את התכנית הנצפית ביותר בעולם – תחרות 'מיס יוניברס'. על הבמה, המנחה האגדי בוב הופ ומתמודדות שכל אחת מהן רוצה לעשות היסטוריה פרטית משל עצמה - ביניהן עירית לביא הישראלית ומתמודדות כהות עור הנאבקות כנגד כל הסיכויים לזכות בתחרות הלבנה.
פרסומת
מה שכיף ומפתיע בסרט הזה הוא הקונפליקט שהוא יוצר אצל הצופים ובעיקר אצל הצופות. כאחת שלא מאמינה ברעיון של מלכות יופי וחושבת שצריך לשים סוף ל"שוק הבשר" כפי שהוא מוצג בסרט, אני זוכה לשמוע צד שונה של התחרות, לא כזה שמסביר לי למה זה בידור לכל המשפחה (כי זה לא), אלא מה החשיבות שלה בפריצת תקרת זכוכית בקטגוריה של סטנדרט היופי שמתבסס על גזע ועל צבע עור.תפיסה זו, שמיוצגת היטב על ידי דמותה של ג'ניפר (גוגו אמבתה-רו), היא חשיבה מאוד קשה אבל היא הישרדותית והצורה בה היא בנויה מצליחה לעורר הזדהות גם אצל המתנגדות הנחרצות ביותר. זה המשחק שאולצנו לשחק כחברה, אז לפחות ננצח בו וננסה להוציא ממנו את המיטב בהתאם למגבלות. מולו ניצבת השאלה שמיוצגת על ידי דמותה של סאלי (קיירה נייטלי) באשר לאיפה עובר הגבול. הקונפליקט הרגשי מתעצם כשאנחנו רואים את אמה של סאלי, מצד אחד כואב לה על המצב אבל היא מבינה שאין לה איך לשנות אותו כי נאלצה להישאר בבית כדי לטפל בה ובאחיותיה ולהקריב את עצמה עבורן.
התסריט כתוב היטב ומלא בשיח חשוב שנוגע לשאלה על מה אנחנו מוכנים להילחם. כשבאחת הסצנות נראה שהילדה משחקת ברופאה בבובה שלה, לא יכולתי שלא לחשוב על האמירה של שרה סילברמן ש"שאנחנו צריכים להפסיק להגיד לילדות קטנות שגם הן יכולות להיות כל מה שירצו כשיגדלו, כי מעולם לא עלה בדעתן שהן לא יכולות". והאמירה הזו היא אולי הדבר שמסכם את הסרט הזה בצורה הטובה ביותר - הרצון לצייר עולם אחר כי אנחנו יכולות ואין סיבה שזה לא יהיה ככה."לא ממושמעות" של הבמאי פיליפה לות'ורפ הוא הסרט הנכון לעכשיו אבל כנראה שהוא יהיה נכון גם לעוד הרבה שנים קדימה, אחרי הכל נשים ממושמעות לא עושות היסטוריה וכשעל המסך מוצג לנו סיפור על נשים שמוצאות את עצמן במרכז, כשהן נגד כל העולם ובתוכן מתמודדות עם פוליטיקת זהויות - זהו סיפור שצריך וחשוב שיישמע.