יחידת הכוחות המיוחדים היא יחידה המתמקדת בפעילות של לוחמה בטרור ובמשימות מיוחדות אחרות. החיילים שמתגייסים לשורותיה, עוברים מסע ארוך ומפרך של אימונים והכשרות ורק הטובים ביותר מתקבלים. המוטו הוא - המשימה לפני הכל, המדינה לפני הכל. לרוב לא נשמע את סיפורי הצלחתם, רק נדע שהם מגינים עלינו מכל חלאות האדם ומקריבים את נפשם למענינו.רבות דובר על יחסן המחפיר של ממשלות כלפי חיילים שכבר אינם מתפקדים טוב או "מועילים" יותר. לא דואגים להם ביום שאחרי, הם נזרקים לאזרחות כשכל מה שידוע להם זאת הכשרתם וכשהאדרנלין והמוטיבציה כבים, הם הולכים לאיבוד. תמיד כואב לשמוע את אותם סיפורים – כמו אותו חייל שחזר פגוע קרב והפך להומלס, ולא מטופל על ידי המערכת. כאלו שחזרו מהקרב עם טראומות שלא טופלו והתאבדו. כשזה קורה לאותם גיבורים מובחרים שכל מה שרצו היה לשרת את מדינתם, הכאב הוא רב עוד יותר.
פרסומת
בדרך כלל האופציות הפתוחות בעבורם באזרחות הן בעיקר בחברות אבטחה או חברות צבאיות פרטיות בתפקיד שכירי חרב. רבים מהם שאינם מעוניינים לעסוק ברצח בשביל משכורת, כשכל חייהם הייתה למלאכתם איזשהו משמעות ערכית או מטרה נעלה יותר, מוצאים את עצמם מרוויחים שכר מינימום במקרה הטוב ובקושי סוגרים את החודש. הסרט "חוזה מסוכן" הוא סרט על היום שאחרי. על היום בו חייל שהקריב את חייו למען המדינה, שגדל עם אב שלחם אף הוא והשריש בו את המוטיבציה לאהוב את המולדת ולתרום לה, מוצא את עצמו נזרק מהצבא ללא פנסיה והטבות.סמל בדימוס בכוחות המיוחדים, ג'יימס הרפר (כריס פיין, "וונדר וומן"), גיבור שאף לחץ את יד הנשיא וקיבל אות הוקרה, נזרק מהצבא בגלל שנתפס משתמש בחומרים אסורים אחרי פציעתו, חומרים שאפשרו לו להמשיך להצטיין ולתפקד למרות הכאבים העזים ברגלו. הוא נכנס לחובות ובעודו מחוסר אופציות ונואש לפרנס את משפחתו, מציע לו חברו הטוב ומפקדו לשעבר מייק (בן פוסטר) להשכיר את שירותיו לארגון פרטי שעובד למען הביטחון הלאומי ומסביר לו שאינו אמור לעשות שימוש בנשקו אלא במקרים קיצוניים. בראש הארגון עומד ראסטי (קיפר סאת'רלנד) שמבטיח לו שהארגון הוא כמו משפחה שדואגת לבניה.
הרפר שמח על כך כיוון שלא רצה לעבוד כשכיר חרב ונשלח למשימתו הראשונה בברלין. אך המשימה יוצאת מכלל שליטה, ולאט לאט מוצא הרפר את עצמו באמצע קונספירציה מסוכנת ובמנוסה על חייו. כמו כל סרט אקשן טוב, ההתחלה מתארת חיי שגרה אפורים ולאט לאט נרקמת חוויה מותחת שמשאירה את הצופה דרוך לאורך שארית הסרט. כל נשימת רווחה מבטיחה ריגוש בסצנה שאחרי.העלילה בסרט נבנית היטב. ניכר שהתקציב פה הוא דל יחסית לסרטי אקשן, אבל הבמאי טאריק סאלח מחפה על כך בשמירת המתח לכל אורך הסרט. הליהוק של כריס פיין מתאים לתפקיד ונעשה שימוש חכם בקלוז אפים על פניו ובעיקר על עיניו שמהוות ראי למה שמתחולל בתוכו. סאת'רלנד לעומת זאת מגלם דמות די שטוחה וסטריאוטיפית של "הביג בוס".בסרט מבליח אדי מארסן לסצנה אחת, כנראה הסצנה הכי טובה בכל הסרט. מדובר בסצנה חשובה כי היא מייצגת את קשת הרגשות שאותן חווה הרפר. תרגום שם הסרט לעברית לא עושה לו טוב כי מיד הצופה מתחיל לחשוד בטיב החוזה, לעומת שם הסרט באנגלית שמשאיר הכל פתוח. יחד עם זאת עבורסרט אקשן הצפייה בו מהנה, מותחת ואפילו מקפיצה למדי.