סרטו השני של תום שובל ("הנוער", "הד קולך") זכה לפני שנה וחצי בפרס הסרט העלילתי בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים, ועומד מאחוריו צוות מפיקים בינלאומי מרשים. הסרט הזה הולך בגדולות, וברור שזו הייתה המגמה שלו משלב התסריט, אבל אולי חבל שכך; הסרט נועד להיות מראש 'קרנבל', חגיגה קסומה-אפלה של רצף תמונות ואירועים שאין ביניהם קישוריות עלילתית מובהקת וסיבתיות גלויה, ושהתוכן והמובן שהם מקבלים ניתן להם על ידי השראה וטכניקה קולנועית מזהירה. אבל שובל הוא, לבינתיים, עוד לא פליני. למרות זאת, יש בסרט סצינה אחת ארוכה שהיא באמת מרשימה, מבהילה ומרגשת, ושניכרת בה יכולת גדולה. זו סצינה שבה מגיע לראשונה אלי (יובל מנדלוביץ'), מנהל העבודה האכזרי של אוסף דיירי רחוב ומוכי גורל, אוסף בקבוקי פיקדון בעצמו לשעבר, אל ביתה של נוטת החסד המסתורית שלהם, אלמה ("נשמה", "מזינה", "טובת לב"?), שמגלמת השחקנית ברניס בז'ו.אלמה היא מומחית שיקום צעירה מצרפת שהגיע לקיסריה לרגל עבודתה, ונשארה בה בעקבות נישואיה למיליונר ישראלי. לאחר מותו היא מבינה שהיא אפופה בדקדנס תרבותי ומוסרי ואוסף של מניעים, שהסרט מבקש להניח לנו לפרש ולצרף בעצמנו על ידי השלמת פערים גדולים, מוביל אותה אל קצה המצוק הגוש-דני, גם מילולית וגם קיומית ומוסרית, ולהכניס אל כלוב הזהב והנוחות שלה, בוילה שבקיסריה דמיונית, ששוכנת על מצוק כורכר גדול וגובלת בכפר ערבי, את כל הסוגים של חלכאי ומנוצלי החברה או סתם עשוקי חיים; לא לחיות חיים של נפרדות והבדלה, של פריבילגיה ושל העלמת עין. בפועל השלמת הפערים היא קלה מדי, או, שהפערים הם גדולים מדי, עד כדי אבדן ממשות.
פרסומת
כמו הקיסריה הדמיונית של אלמה, כל מציאות הסרט כולה היא רק מושאלת מהמציאות הישראלית, מתנערת ממנה וממהרת להגיע לייצוג של בעיה ותופעות אוניברסאליות, אבל ההתקלפות הזו מהממשות הריאליסטית של ישראל היא רדיקלית מדי, וכל התוצאה היא מופשטת מדי. אני יכול לתאר לעצמי שמבקרים ושופטים שונים אהבו את המופשטות הזאת, אבל עבודת הפשטה דורשת דריסת רגל איתנה מאוד במציאות, ויכולת אמנותית לרכז אופי, מניע וריקמת חיים בתוך תמונות ואירועים סהרוריים ותלושים. התחושה בסוף הסרט היא שרק את אלי זכינו באמת להכיר, ולא את אלמה ואת שאר הדמויות, שאנחנו יכולים להגדיר לעצמנו מי הן ומה קרה להן, רק בגלל שאנחנו כבר מכירים את החיים, לא כי הם הוצגו לנו.צריך להעריך את התסריטאים (שובל ואחיו, דן) על עצם הרצון שלהם להגיד משהו משמעותי ולא מובן מאליו על המציאות שאנחנו חיים בה, מבלי ליפול בפח הצדקנות. הסרט הזה והאופן שבו הוא מתפתח ומסתיים נועד להיות בלתי נוח עבור מי שמנסים לחיות ללא דאגות ושמעריצים את "החיים הטובים" שנקנים באמצעות כסף ו"תחומי עניין", וגם עבור מי שיש להם אידיאות פרוגרסיביות ברורות ולוחמניות ואידיאולוגיה מוצקה מדי שנוגעת לשאלה כיצד נעשים צדק וחסד בעולם, ומי הוא "טוב" ו"רע".
ראיתי אתמול- ככה זה כשמגיעים עם ציפיות...
סרט שיש לו את כל הנתונים להיות מדהים אבל נכשל ברמת הביצוע. העלילה לא מובנת כלל וצריך לנחש מה קרה בהתחלה. מעבר לזה, הכל מגושם- גם התסריט, גם נקודות השיא לכאורה, גם הסוף. אני מאוד אוהבת לפרגן לקולנוע ישראלי אבל נשארתי עם תחושת החמצה בסוף.
שם:עומרגיל:4006/05/2023 23:13:19
4/10
תסריט עם פוטנציאל לסרט מצוין, אבל הסרט לא עשוי טוב, יותר מדיי צילומים בחושך שלא תורמים לאווירה, סוף מאכזב.
שם:רחלי זיגלרגיל:7129/04/2023 22:06:29
7/10
אני תמיד רואה סרטים ישראלים כדי לפרגן להם.והלכתי למרות הביקורות הלא אוהדות באתר.הבמאי ישראלי הפועל בארץ ויש המון שחקניות ישראליות "יפות ואופות",אז למה להביא צרפתיה,להדגיש את הזרות? פעם שמעתי שהומלס זה לאוו דווקא מחוסר ברירה,אלא יש כאלה שבוחרים בצורת חיים לא קלה זו.סוף הסיפור קצת צורמני.אפשר לראות,אך אינו מתאים לכל אחד