לא פחות מ-20 מיליון דולר שילמה נטפליקס לאחר מלחמת הצעות מול חברות רבות על זכות ההפצה של הסרט "משחק הוגן" אצלם בשירות הסטרימינג. אפשר להבין זאת כשצופים בסרט של הבמאית קלואי דומונט שהפך ללהיט שמצליח לשלב בין דרמת יחסים רעילים, חייהם של העשירים והמושחתים בוול-סטריט ואלמנטים אירוטיים שתמיד מוסיפים קהל.למרות שהסרט מוגדר כמותחן, הוא אינו כזה. אין בו מעשי רצח והאלימות שבו מגיעה לקראת סופו, אין בו תעלומה שדורשת פיתרון אלא הידרדרות איטית במערכת יחסים בין בני זוג בשל קנאתו של הגבר בהצלחת האישה. הזוג הם לוק (אלדן ארנרייך, "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים") ואמילי (פיבי דינבור, "ברידג'רטון") - שניהם עובדים יחד כאנליסטים בקרן גידור ומסתירים את יחסיהם, שהופכים בתחילת הסרט לאירוסים, משאר העובדים.
פרסומת
כאשר אמילי שומעת שמועה שלוק זכה לקידום המיוחל היא מאושרת בשבילו. אולם כשמתברר שלמעשה היא זו שזוכה בקידום, הוא מעמיד פני שמח אך הקנאה וההצלחה של בת זוגו על חשבונו אוכלת אותו מבפנים. שורה של עצות אחיתופל שהוא נותן לה, שהתסריט החכם של דומונט לא מגלה האם הן מכוונות או פשוט בשל העובדה שהוא אנליסט גרוע, מדרדרות את מעמדה – עד שהיא מחליטה לסמוך על האינסטינקטים שלה ולא להקשיב לו.מעמדו בחברה ממשיך להידרדר בעוד ששלה נוסק. העובדה שאמה החטטנית מארגנת להם מסיבת אירוסים גדולה רק מוסיפה ללחץ ולוק הולך ומאבד את העשתונות, הן במערכת היחסים והן במקום העבודה שלו. דומונט מגדירה גבר רעיל בסרט, כזה שאינו מסוגל לשאת באישה שמצליחה ומרוויחה יותר ממנו ושמאשים אותה בכל המגרעות שלו.
הסרט מזכיר מעין עירוב של הלהיט "חיזור גורלי" משנות ה-80 בהיפוך תפקידים, יחד עם סרטים המתארים את השחיתות והנהנתנות בחברות הבורסה כמו "וול סטריט". הבעיה שבתסריט היא שהדרך שהוא הולך בה נהיית מובנת עם הזמן וחזרתית – לוק מקנא ומדרדר את המצב, אמילי משום מה מוחלת לו ומנסה לכפר על כשליו וכך הלאה עד לסוף הבלתי נמנע.דינבור וארנרייך מציגים דינמיקה רעילה טובה, אולם הסצנות המיניות ביניהן נדמות כתוספת למשיכת קהל לסרט הקודר ורווי הדיבורים הזה, כשרק אחת לקראת סופו של הסרט אכן מקדמת את העלילה. "משחק הוגן" הוא סרט נטפליקס הוגן וחכם מספיק כדי להעביר איתו את הערב ולהסיח את הדעת מהמצב הקשה שמסביב, גם אם הדרך והדינמיקה שהוא מתאר מתחילות למצות את עצמן ככל שהוא נמשך.