צירוף המילים "סרט חשוב" הפך כה קלישאתי, עד שלתייג סרט ככזה מהווה עבורו יותר פרסום שלילי מחיובי. מה הופך סרט ל"חשוב"? ואיך הכינוי הולם את תפקידו בתור יצירת אמנות? ובכל זאת, אם הסלוגן הזה עדיין מושך צופים למסכי הקולנוע, אז ישנם שני סרטים ש-*חשוב* שתצפו בהם בימים אלו: הראשון הוא "אזור העניין" (כן, למרות – או אולי דווקא בגלל - ההמולה סביבו וסביב אותו נאום); השני הוא "טור פרידה", סרטו החדש של הבמאי רוני ניניו ("היו לילות"), שעם שילוב של אסתטיקה ותצוגות משחק מצוינות, מפרק את המצב הישראלי-פוליטי התמיד כאוטי לגורמים, ואת כולנו כשותפים בפשע.דרור קרן, שגם היה שותף לכתיבת התסריט עם ניניו, מגלם את כרמי, עיתונאי תל אביבי, בלב שתי סערות: הפרטית – קרע ביחסיו עם אשתו (אילנית בן יעקב), בנו האוטיסט (אדם גבאי) ובתו המרדנית (כרמל בין) – והציבורית – ימי הסגר השני וההפגנות המתגברות בבלפור. בעודו מנסה לנווט בין שני העולמות, כרמי רק נכנס עוד יותר לתוך הכאוס. הקו המטושטש בין מציאות לבדיה התקיים גם על הסט עצמו, כשהסרט נעשה בתקציב דל, צולם לא פעם בהפגנות אלימות אמיתיות – מתוך תחושת דחיפות גדולה לצאת ולהביע את הרגש העצור שתקופת הסגרים עוררה ביוצרי הסרט.
פרסומת
כתוצאה מכך, אין ספק שסרטו של ניניו הוא בראש ובראשונה סרט פוליטי שלא מתבייש בכך, ובעל כורחו הופך גם נבואי בימים טרופים אלו. גם בתוך תעשייה שנחשבת לכזו שלא מתביישת בצביון הפוליטי, "טור פרידה" הוא סרט חריג בקולנוע הישראלי, לא מעט בזכות העובדה שהוא אינו מתנכר לצופיו שלא בהכרח יסכימו עם תפיסתו הפוליטית. אותה אנושיות בתפיסה הפוליטית שהסרט מציג מעידה על כך שיותר מהיותו סרט חברתי-עכשווי, הוא סרט הומאני ואינטימי, על אנשים שחייהם האישיים נשלטים על ידי כוחות גדולים יותר המותירים את גיבורינו בכאוס פרטי."טור פרידה" אולי מרגיש ונראה כמו סרט פוליטי, אבל בסופו של דבר מדובר בדרמה משפחתית המתרחשת על רקע משבר פוליטי. ניניו משתמש באופן נרחב, ולפעמים אף מפריז, באמצעי המבע הקולנועיים שלרשותו. כך, באמצעות צילום בשחור-לבן, במצלמה ניידת, סאונד מוגבר שתוקף מכל עבר ושימוש בצילומי תקריב מהירים, נוצרת עודפות אסתטית, המגבירה את הרגשות אצל הקהל ויוצרת תחושת מחנק כך שלדמויות על המסך וגם לצופים בסרט אין לאן לברוח.
צוות השחקנים המופלא של הסרט – ובראשו דרור קרן המצוין – נע בחדות בין רגעים קטנים ואינטימיים (לא פעם בין כרמי לעצמו, בדירתו הקטנה ששכר) לריבים מלאי יצר עם רעייתו אילנית בן יעקב. יש גם סצנות קומיות-מרירות שחוזרות לאותו גוון העבודה של ניניו ב"עבודה ערבית". ראויים לציון במקרה הזה ההופעות המשניות של שחקנית התיאטרון והקולנוע ג'יטה מונטה והמחזאי/סופר יהושע סובול כהוריו של כרמי."טור פרידה" נע במעברים חדים בין סצנות כמעט ניאו-ריאליסטיות, על גבי רחובות ריקים והפגנות כאוטיות, לבין סצנות דרמטיות (לעיתים מוגזמות) בעיקר סביב מערכות היחסים האישיות. כל אלו יש להן מטרה אחת - לייצג את השבר האישי שלנו אל מול המדינה הנמצאת במשבר תמידי. "טור פרידה", למרות שלעיתים מרגיש נטול סאב-טקסט וישנה תחושה שהיוצרים מאכילים את הצופים בכפית, לא אומר לנו איך להרגיש או איך לחשוב כי הוא נותן לנו אפשרות להסתכל על האדם הקטן. לפעמים אפילו הצרות "הבנאליות" שלו, בתוך אומה שתמיד מתעדפת את הציבורי, חברתי, קולקטיבי, הן מהותייות יותר מהכל. "טור פרידה" מבין את זה.
לפנינו סרט עשוי כהלכה, עם תסריט,(שצולם בשחור לבן) הגובל במסר פוליטי, שבסיכומו של יום,עלול להרחיק צופים פוטנציאלים.אם לרגע,נתעלם מהמסר הפוליטי לכאורה ונתמקד בתסריט ובמשחק,התוצאה הסופית נהדרת, על אף שמזכירה לנו את תקופת הקורנה והסגרים המעצבנים.מומלץ!!
מומלץ! מצולם בשחור לבן,מעביר בצורה מצויינת את התחושות של ״המלחמה על הבית״ ,בכל המישורים.מתקופת הקורונה סגר שני.הדאגה העצומה למה שקורה בתוך הבית עם המשפחה המיידית ובאותה רצינות,חשיבות ומעורבות את מה שקורה במדינה.
הסרט טור פרידה מתאר את העיתונאי רמי ואת בני משפחתו בתקופה של מגיפת הקורונה וההפגנות בבלפור ירושלים נגד ראש הממשלה ביבי.
הסרט הוא מחד גיסא מתאר את עבודתו העיתונות בה הוא מבקר את הממשלה ועל כך הוא "מוכרז" כאויב המדינה ומאידך רמי מתמודד עם הבעיות שיש לו במשפחתו הגרעינית.
הסרט מבוים כהלכה ודרור קרן בתפקיד רמי מציג משחק מורכב מחזיר אותנו לתקופה אפילה שעדיין לא יצאנו ממנה. ממליץ מאוד לראות.
"סרט השעה"
שלח/י
דרור קרן
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות