טאטאמי ביקורת סרט

"זה רק ספורט" שרה הזמרת דפנה דקל בשיר שייצג אותנו באירוויזיון 1992 בשבדיה. אך מסתבר שישנם מקרים שבהם הפוליטיקה נכנסת גם לענפי הספורט ומשפיעה על המתחרים בה. הסרט "טאטמי", על שם מזרן הג'ודו, הוא דוגמא לכך. הסרט מגיע בתזמון מושלם עם פתיחת האולימפיאדה בפריז ומחזיר אותנו חמש שנים אחורה, לאירועי אולימפיאדת טוקיו, עליהם מבוססת העלילה באופן מסוים. באולימפיאדה זו הופעלו על הג'ודוקא האיראני סעיד מולאי לחצים ואיומים רבים מצד השלטון האיראני לפיו עליו להפסיד בחצי הגמר כדי שלא ייפגש עם הישראלי שגיא מוקי. מולאי לא מילא אחר דרישות המשטר, הוא נלחם והגיע למקום חמישי המכובד וכתוצאה מכך לא חזר למולדתו, איראן."טאטאמי" מתמקד בסיפורה של ליילה (אריאן מנדי), ג'ודוקא איראנית מוכשרת שמגיעה להתחרות באליפות העולם בג'ודו לנשים. ליילה חדורת המטרה מגיעה לתחרות על מנת להביא את מדליית הזהב לאיראן עליה היא חולמת. בניגוד לשלטון החשוך בטהרן שמצפה מהאישה תמיד להקריב מעצמה למען הבעל, בעלה של ליילה שותף לחלומה ומקבל בהבנה ובאהבה את מסירותה לתחרות. הוא שומר ומטפל בבנם אמיר בזמן היעדרותה ותומך ומעודד אותה מרחוק. ככל שהתחרות מתקדמת וליילה מנצחת את המשתתפות אחת אחרי השנייה, היא והמאמנת שלה, מרים (זאר אמיר איברהמי) נתונות לאיומים קשים על חייהן וחיי משפחתן. המשטר האיראני אינו מוכן שליילה תתחרה מול הישראלית, שני לביא (ליר כץ). הוא מפעיל לחצים חזקים עליה ודורש שתזייף פציעה ותפרוש מהתחרות. ליילה צריכה לבצע את ההחלטה הקשה ביותר שאי פעם נדרשה לקבל - האם היא תיכנע לדרישת המשטר האיראני או שתילחם בכל הכוח גם במחיר חירותה וחיי משפחתה? הבמאי הישראלי זוכה האוסקר גיא נתיב ("סקין", "גולדה") והאיראנית אלהם אפרני בנו תסריט מקורי ומהודק ויחד עם הבימוי המקצועי והקצבי של נתיב ואיברהימי, שזהו סרטה הראשון כבמאית, יצרו סרט מרתק, מותח וללא רגע דל. הסרט מצליח לשלב בהצלחה את רגעי הדרמה המרגשים יחד עם רגעי המתח בצורה מאוזנת ומוצלחת. ההחלטה האמנותית לצלם בשחור-לבן לכל אורך הסרט שומרת על תחושת האפלה השלטונית שעוקבת אחר ליילה לאורך הסרט ומשקיפה על מהלכיה. תורם לכך גם יחס מסך מצומצם שמגביר את הקלסטרופוביה והלחץ שסוגר על הדמויות. השימוש המקצועי של טוד מרטין במצלמה המצלמת במבט מלמעלה על הקרב, מתעד בצורה אינטנסיבית את מהלך הקרב מקרוב, ואפילו דרך חור המנעול בדלת של חדר השקילה, מרשים ותורם לאינטימיות ולקרבה לגיבורות.גיבורות הסרט, זאר אמיר איברהמי ("עכביש קדוש") כמרים המאמנת ואריאן מנדי ("ישנן בנות: הדור הבא") כליילה פשוט נהדרות. איברהימי, שבעצמה עזבה את איראן והייתה לאיראנית הראשונה שמביימת יחד עם במאי ישראלי, מזדהה בצורה אינטואיטיבית עם הקונפליקט אותו עוברת דמותה של מרים ומצליחה לעשות זאת באופן מאופק ומרגש. מנדי כל כך אמינה כג'ודוקא. שברון הלב, הלחצים שדמותה עוברת והפחד מההחלטה שעליה להחליט מצליחים לעבור לעיני הצופים בלי הרבה מילים, בעיקר מהמבטים ותנועות הגוף שלה. היא פשוט כובשת. אשתו של נתיב, ג'יימי ריי ניומן כסטייסי טרוויס, בתפקיד קטן אך חשוב כנציגת איגוד הג'ודו, שבו היא מפגינה הרבה אמפתיה כלפי המתאבקת והמאמנת האיראניות. גם הנציגה הישראלית, ליר כץ מבליחה בתפקיד קטן כמתחרה הישראלית שני לביא, שכמו ליילה חולמת להביא את הזהב לארצה. כץ, שמוכרת בעיקר מהסדרה "המפקדת" וכעת מופיעה בסרט הישראלי "כיסופים", שיחקה בצעירותה באחד מתפקידיה הראשונים בסרטו של נתיב, "מבול" לצד מיכאל מושונוב ויואב רוטמן.הסרט אמנם מתייחס למצב הפוליטי בין ישראל לאיראן, לפיו ליילה אינה מורשית להתחרות עם ג'ודוקא ישראלית אך זהו רק חלק קטן ממנו. "טאטאמי" בעיקר מתייחס לשלטון הקשה והאפל באיראן לפיו נשים חייבות ללבוש חיג'אב גם בשדה הקרב, שהשלטון משליט טרור על תושביו, מאיים על בני משפחותיהם וקובע עבורם מול מי להתחרות ושגם ספורט, שנחשב תמים ונקי, הופך להיות חלק מזירה פוליטית.כשצופים בסרט אי אפשר שלא לחשוב על "לקרוא את לוליטה בטהרן", סרטו של ערן ריקליס שצפוי להיות מוקרן השנה על מסכי הקולנוע. הסרט, שמבוסס על ספרה של האיראנית אזאר נאפיסי, מציג מועדון קריאה ספרותית לנשים באיראן בשנות השמונים ותשעים, ומראה את הקיצוניות השלטונית ואכזריותה מנקודת המבט של נשים אלה. יהיה מסקרן לראות אותו בקולנוע בעתיד כצפייה משלימה ל"טאטאמי", שגם הוא מראה כיצד נשים אמיצות וחזקות יכולות לצאת לדרך עצמאית מול משטרים רודניים ואכזריים.

איתנו זה נגמר איתנו זה נגמר חדש 2024

עוד משהו בקטנה A Little Something Extra חדש 2024

ג'ולס Jules חדש 2024

כיסופים Kissufim חדש 2024

טאטאמי Tatami 2024

ריאליטי Reality 2023 2024

מורדים לסופ"ש Weekend Rebels 2024

מועדון הרוכבים The Bikeriders 2024

חמדה Hemda 2024

טיול שורשים Treasure 2024