שלוש נשים בשלושה מקומות שונים בעולם מתמודדות עם אתגרים וקשיים. זוהי בתמצית עלילת סרטה של הסופרת והבמאית לטישיה קולומביאני שעיבדה את רב המכר שלה לקולנוע. קולומביאני, בעזרת בימוי יעיל ופסקול שכתב לודוביקו אינאודי ("ארץ נוודים"), יוצרת סרט נעים לצפייה שמעלה כמה וכמה הרהורים על מעמד הנשים בימינו. היא מצליחה לחבר בין שלוש העלילות, גם אם עד לחיבור המיוחל הסרט סובל מנפילות מתח פה ושם.בהודו סמיטה ובתה השייכות לכת המצורעים מנסות לשרוד בחברה שמדירה אותן. סמיטה מחליטה לעשות מעשה, בורחת מבעלה, ויוצאת עם בתה למסע שסיומו ישתלב היטב בשאר הסיפורים. זהו הסיפור שהכי אהבתי ודיבר אליי משלושת הסיפורים, שבו מוצגת אישה שבשל מעמדה החברתי הנחות ממש נאלצת להילחם על חייה במדינה שעדיין חיה במציאות של מעמדות והדרת נשים.
פרסומת
בסיציליה, ג'וליה בחורה צעירה ויפה, נאלצת להתערב בניהול העסק לתפירת פאות של אביה לאחר מותו. ג'וליה, בניגוד לאמה ושאר בנות משפחתה, היא שאפתנית ומבלה שעות בספרייה כדי להעשיר את עולמה. בחור צעיר שבו היא מתאהבת שהוא מהגר סיקי יחבר אותה לשאר שני הסיפורים.שרה (קים רייבר, "24") היא עורכת דין מצליחה בקנדה שלפתע חולה בסרטן ונאלצת להתמודד עם הקושי להמשיך בשגרת חייה ולגדל את ילדיה. סיפורן של ג'וליה ושרה פחות נגע לליבי ונדמה שצרותיהן של אותן נשים מתגמדות לעומת החרדה הקיומית שבה חיה סמיטה בהודו. הייתי שמח אם כל הסרט היה עוסק באותה אישה הודית, מה שהיה הופך אותו ליצירה עוצמתית ופחות כזו שמנסה לשדר אקזוטיות רב-לאומית.
בסופו של דבר (וייתכן שבשלב זה חלק מהקהל יאבד את סבלנותו) קושרת קולומביאני בחוכמה וברגישות את שלוש הנשים לגורל אחד שמתאחד סביב שיער נשי או יותר נכון צמה, ומכאן שמו של הסרט. "הצמה" הצליח כספר ובישראל הוא שבר קופות בהקרנות טרום בכורה. אין להתפלא על כך מכיון שקולומביאני יודעת לפרוט היטב על נימי הרגש של קוראיה ושל צופי הסרט. זהו סרט מעניין אך לא נועז מדי, שמאפשר לצופה להרגיש טוב עם עצמו לאחר הצפייה ולא חלילה לזעזע אותו. בסך הכל, מדובר בחוויית צפייה נעימה ולעיתים מרגשת שבהחלט שווה יציאה מהבית.