נושא הפליטים שמגיעים אל המערב ומנסים לשפר את מזלם וגורלם הוצג בעשרות, אם לא מאות סרטים: "טורי ולוקיטה" של האחים דארדן אודות צמד ילדים מאפריקה שמתחזים לאח ואחות ומגיעים לבלגיה כדי לשרוד. הסרט האיטלקי המצוין והמטלטל של מתיאו גארונה, "'קפיטאנו", מביא נקודת מבט נוספת - הפעם על המסע הקשה והאכזרי שעוברים פליטים אפריקאים. "דיפאן", זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן של הבמאי הצרפתי ז'אק אודיאר ("אמיליה פרז") עוסק במהגרים מסרי לנקה. "באמריקה" של ג'ים שרידן עוקב אחר משפחת מהגרים אירית המתיידדת עם השכן האפריקאי חולה האיידס. וכמובן סרטים רבים שנעשו על הגירה לטינית לארה"ב. אפילו "אלמנטלי" המצוייר של דיסני הוא סרט מהגרים.גם בקולנוע הישראלי לא חסרים סרטים העוסקים בהגירה מכל כיוון אפשרי: "מילים נרדפות" של נדב לפיד על ישראלי הנמצא בהלם קרב המהגר לפריז, "עניינים אישיים" סרטה של מהא חאג', על משפחה נצרתית שהצאצאים שלה התפזרו ברחבי העולם. לפני כן נוצר "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" שביים רענן אלכסנדרוביץ' על צעיר אפריקאי שמגיע לטיול בארץ הקודש ונחשד כמהגר לא חוקי, ולאחרונה הצליח בבתי הקולנוע "לרוץ על החול" של אדר שפרן. וכמובן חשוב להזכיר גם את "נודל" המקסים של איילת מנחמי.
פרסומת
"הסיפור של סולימן" עושה בחוכמה ומתמקד באירוע אחד, וביומיים מטלטלים, בחייו של פליט גינאי בשם סולימן. הוא הגיע לצרפת מגינאה וממתין בכיליון עיניים לקבלת אישור מבקש מקלט. בינתיים סולימאן מבלה את ימיו בדיווש על אופניים כשהוא עובד כשליח מזון. בזמן שהוא מדווש הוא שומע באזניות את הסיפור שעליו להציג במשרד ההגירה, בתקווה שיצליח לשכנע באמיתות ולקבל את האישור. הצופים מקבלים הצצה לשגרת חייו הקשה והמעייפת. מרגע שעיניו של סולימן נפתחות הוא נמצא במאבק: אם זה על זמן להישאר במקלחת, מאבק על מיקום מיטה, מאבק בכביש להגיע בזמן לשליחות אוכל או ריצה להספיק להגיע בזמן לרכבת ולאוטובוס שיביאו אותו למקלט מסודר שבו יוכל לישון. סולימן ממהר לעמוד בהזמנות, וגם אם הוא עובר תאונה או עייף, הוא ממשיך כמו סוללת אנרג'ייזר. מהיכן הוא מוצא את תעצומות הנפש להמשיך? לא ברור ונראה שמפעם לפעם חששות ממלאים אותו. אך הוא ממשיך להילחם, ובעיקר לקוות ולייחל לעתיד טוב יותר.זהו סרט לא קל לצפייה שמצליח להעביר את המצב הקשה והבלתי נתפס של הפליטים, כולל הניצול הנוראי של האנשים סביבם. סולימן מנוצל לאורך כל הסרט: על ידי החבר שעוזר לו בעבודת השליחויות, על ידי אדם שעוזר לו עם מסמכים ועם סיפור הרקע ומבקש על כך תשלום, על ידי אנשים קרי לב שלא מתחשבים בו. אך מאידך, האנושיות שלו לא נפגעת – הוא ימשיך להיות אדם טוב: הוא עדיין יעלה את הפיצה ויעזור לאיש זקן, יבטל את אירוסיו לחברתו כדי שהיא תוכל למצוא מישהו אחר עם עתיד טוב יותר וימשיך לדאוג לאמו שמצבה הבריאותי אינו בטוב.
התסריט שכתב בוריס לוז'קין (שגם מביים) יחד עם דלפין אגוט מהודק מאוד ומבוים בקצביות. מעבר לתסריט ולבימוי, אחד הדברים החשובים בסרט הוא הצילום הרגיש. הצלם טריסטן גאלאנד צילם את הסרט בצורה ריאלסטית שמצליחה להעביר את המצב הקשה של סולימן לצופה. ההתמקדות בצילום נסיעתו על אופניים נותנת לצופים תחושה שהם מלווים אותו בכל תלאותיו על הכביש וברגע התאונה הנשימה ממש נעתקת.כמובן שמירב המחמאות הם לשחקן הראשי של הסרט, אבו סנגארה. עד כמה שקשה להאמין, זהו תפקידו הראשון. סנגארה כל כך אמין, כובש ומרגש שקשה להאמין שהוא לא שחקן מקצועי ולא בכדי הוא זכה בפסטיבל קאן במסגרת "מבט מסוים" בפרס על משחקו בסרט. אבו סנגארה הוא מהגר בעצמו ועדיין לא קיבל אזרחות צרפתית. אולי עכשיו אחרי שזכה גם בפרס השחקן הטוב ביותר מטעם האקדמיה האירופאית, יעניקו לו אותה והוא יוכל להשתתף בעוד סרטים ולהגשים את חלומו ואת חלומם של עוד מהגרים רבים לעתיד טוב יותר.
אין רגע דל. סיפור אישי של מבקש מקלט אפריקאי בפריז,שמצולם ומשוחק היטב. תחושה אותנטית לכל אורך הסרט. הקו המרכזי לא בא לחנך את החברה ואין כאן מסר פופוליסטי זול, אלא יש פה התמקדות בפרט,בכאב ובחולשות שלו. זה משהו שאהבתי,וטוב שלא הייתה הגררות לבעיית ההגירה והפליטות שקיימת במקומות שונים בעולם. עשוי טוב ונוגע. ציון 7.5.
סרט רגיש המתאר את חייהם של מהגרים מאפריקה, דרך עיניו של סולימן.
מהגר מגינאה המתמודד עם מספר אתגרים.
ראיון לקבלת הכרות בצרפת, עבודה מפרכת, אהבה שהשאיר מאחוריו בגינאה וניצול.
כדאי לצפות בסרט, כדי להבין מה עובר על מהגרים אפריקאים בצרפת.
מומלץ
הסיפור של סולימן THE STORY OF SOULEYMANE
This is a French film with
Ivrit and English subtitles. An interesting story which comes to an abrupt end so
you can come to your own conclusions
