הברוטליסט ביקורת סרט

כבר בדקות הראשונות של הסרט "הברוטליסט" ברור לקהל באולם הקולנוע שהוא עומד לחוות אירוע יוצא דופן בשאפתנות הפילמאית שלו. הפסקול המקורי ורב-העוצמה של המלחין דניאל בלומברג הבריטי נשמע ברקע. דמותו של לאסלו טות' יוצאת מתוך בטן ספינת מהגרים אירופאית המורכבת בעיקר מניצולי שואה יהודים וצופה במהופך בפסל החירות, אותו פסל שקיבל את כל מי שהגיע אל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. כבר מאותו רגע שליידי ליברטי מופיעה כך ברור לצופים שהם עומדים לצפות באפוס קולנועי מהסוג שלא נראה שנים על גבי המסך הגדול. הנס הקולנועי הזה נמשך 215 דקות וביים אותו השחקן לשעבר והבמאי הצעיר בריידי קורבט.ובהחלט מדובר בנס. שני סרטי הקולנוע הקודמים של קורבט כבמאי: "ילדותו של מנהיג" ו"ווקס לוקס" זכו לקבלת פנים ביקורתית קרירה ונכשלו כלכלית. "הברוטליסט", למרות היומרנות העצומה והאורך שלו, מצליח לעמוד באתגר העצום וליצור קולנוע אפי רחב יריעה המתרחש לאורך שלושים שנה בשלל ערים וארצות שונות. על אף שזוהי יצירה היסטורית הסוקרת תהפוכות גורל ושינויים תקופתיים, היא עדיין מצליחה להיות יצירה אינטימית החוקרת את הדמויות המרכזיות שלה לעומק וכל זאת בזכות תסריט כתוב היטב שמנסה להימלט מקלישאות ולעשות לקהל הצופים או לגיבורי הסרט הנחות וחיים קלים. זהו סרט מז'אנר הביוגרפיה הקולנועית, אבל התסריט מקורי לחלוטין. לא היה אדריכל בשם לאסלו טות', אותה דמות של מהגר יהודי, אדריכל מבריק שבתום מלחמת העולם השנייה בורח מהונגריה כדי להגשים את החלום האמריקאי. כאשר הוא מגיע לארה"ב אל בן דודו הוא מגלה שגם אשתו ארז'בט שרדה את מחנות ההשמדה עם סופיה, בתה של אחותו. הן עדיין נמצאות באירופה ומנסות להגיע לארה"ב. בזמן שלאסלו מחכה להתאחד עם רעייתו, הוא נאבק לשרוד. הוא חי במקלט של דרי רחוב, צורך סמים קשים כדי להשכיח את הכאב שהוא סובל ממנו, עובד בפחם, מבלה במסיבות, שוכב עם נשים. לאסלו הוא צל של אדם שרק מחכה לגאולה, אבל לא יוזם אותה.אבל אז הוא מתגלה על ידי התעשיין והפילנתרופ הריסון ואן בורן, המופתע מכך שאדריכל רב הישגים באירופה לא זוכה להכרה בארה"ב. ואן בורן אומר ללאסלו במהלך הסרט מספר פעמים עד כמה הוא מוצא את השיחות איתו אינטליגנטיות. כבר אז ברור, הריסון הוא לא באמת אינטליגנטי או אינטלקטואל. הוא רואה בלאסלו סוג של צעצוע יוקרתי חדש. הוא מציע לו הזדמנות נדירה ויקרה לעצב מרכז קהילתי ענק שתהיה בו ספריה, אולם אירועים, חדר כושר וגם בית תפילה נוצרי. הפרויקט הוא המשימה המשמעותית הראשונה בקריירה של לאסלו בארה"ב. משימה שתביא לו את הביטחון הפיננסי שאליו הוא נואש ואת ההכרה לה הוא מייחל. נטילת העבודה הזו תשנה את חייו - ושל רעייתו ואחייניתו שכבר הספיקו להגיע לארה"ב. "הברוטליסט" מצליח לצבור בתוכו את כל הקולנוע הגדול של פעם. מסרטו הקלאסי והתמיד נצחי של אורסון וולס "האזרח קיין" דרך יצירותיו השאפתניות של טרנס מאליק, "הטייס", סרטו רחב היריעה "האירי" של מרטין סקורסזה ועד האפוסים התקופתיים מהשנים האחרונות של רידלי סקוט ו"מגלופוליס" של פרנסיס פורד קופולה. התחושה היא שהקהל יושב באולם הקולנוע וצופה באפוס אמריקאי הוליוודי קלאסי כמו הסרטים של פעם והתוצאה עובדת ולא מרגישה מיושנת אלא עכשווית. העובדה שאין אף רגע משעמם על אף שמדובר בשלוש שעות וחצי, היא כבר הישג נדיר בימינו. "הברוטליסט" הוא לא סרט פעולה או דרמת מלחמה. אנחנו לא מצפים לפיצוץ אטומי או לחקירה מורטת עצבים שערוכה בקצביות של מרדף מכוניות כמו ב"אופנהיימר" של כריסטופר נולאן. "הברוטליסט" הוא בדיוק ההפך מנולאן - סרט שקט המתבונן בעזרת עיניים חודרניות לתוך ליבם ונפשם הסוערת של גיבוריו. גם משפחת המהגרים ניצולי השואה הם אנשים מורכבים עם בעיות אופי ומהימנות. לאסלו איננו מצליח להיגמל מסמים, מבגידות ובעיקר מהרצון שלו להוכיח את עצמו לאמריקאי העשיר שלקח אותו תחת חסותו במה שנראה כמו התקף קפריזי שמיועד רק כדי להראות לכולם שהוא מסוגל להרים פרויקט בנייה גרוטסקי להפליא. משפחת ואן בורן היא התגלמות כל הרוע של החלום האמריקאי. משפחה של אנסים, תאבי בצע וכוח, החושבים שהכל מותר להם. עבור משפחת ואן בורן להעסיק ניצול שואה יהודי זאת אטרקציה ותו לא. "הברוטליסט" הוא הסרט הציוני ביותר של התקופה האחרונה. לא בטוח שזאת הייתה כוונת היוצרים אבל הסרט מזכיר ליהודים בגולה שלא משנה כמה הם ינסו להיטמע - ישנו את המבטא שלהם או את שם משפחתם - הם תמיד ייראו וייתפסו כשונים. הצהרת העצמאות של מדינת ישראל בקולו של בן גוריון, הנאום חוצב הלבבות בסופו של הסרט וההחלטה של חלק מגיבוריו היהודים בעקבות היחס שהם ספגו בארה"ב לעשות עלייה, הופכים את הסרט הזה ליצירה שמשרד הקליטה יכול לאמץ באהבה רבה. שלושת כוכבי הסרט - אדריאן ברודי, פליסטי ג'ונס וגאי פירס מספקים בסרט זה את הופעותיהם הטובות ביותר מזה זמן רב ולא פלא ששלושתם מועמדים לאוסקר. ברודי, שזכה באוסקר על תפקידו בסרט "הפסנתרן", עשוי לזכות בפעם השנייה בפרס עבור דמות של ניצול שואה. היכולת של ברודי להדביק את קהל הצופים בהתלהבות של לאסלו מאדריכלות, גם כאשר השיחות או המונולוגים שלו עמוסים בפרטים ליודעי דבר, היא הישג יוצא דופן שלא כל שחקן היה עומד בו. פליסטי ג'ונס מגלמת את ארז'בט הרעייה שלמרות נכותה מתגלה דווקא כאדם חזק, חכם ונחוש אפילו יותר מבעלה. פירס הוא ואן בורן תאב הבצע והכוח המסתיר, בתוך תוכו מספר חולשות הפורצות החוצה והופכות אותו לפגיע. בפעם האחרונה שבהוליווד ניסו והצליחו ליצור אפוס מהסוג הזה התוצאה הייתה "זה ייגמר בדם" המופתי של פול תומאס אנדרסון. "הברוטליסט" מציע לקהל תזכורת נדירה מדי איך קולנוע איכותי ואמנותי יכול להיות גם נגיש, מבדר, שאפתני ובעיקר להשאיר חותם על הנפש של הצופה. לכו לראות אותו על המסך הגדול ביותר הקרוב לביתכם.

עד שתחזור Wait For Me חדש 2025

בירד Bird חדש 2025

בוב טרבינו עשה לך לייק Bob Trevino Likes It חדש 2025

השמפניה של גברת קליקו Widow Clicquot חדש 2025

דרכים מצטלבות Crossing חדש 2025

דבי הייתה פה Debbie Was Here 2025

מריה Maria 2025

חלב The Milky Way 2025

זרע התאנה הקדושה The Seed of the Sacred Fig 2025

געגוע Longing 2024 2025