אלון רוזנבלום על "הסמוראי האחרון": "גדול, מרהיב, ומרשים הם רק מקצת המילים בהן ניתן לתאר את "הסמוראי האחרון". יריית פתיחה מצוינת לשנה של אפוסים היסטוריים."
"הסמוראי האחרון" הוא ללא ספק אחד הסרטים המרהיבים שנראו בבתי הקולנוע בשנים האחרונות. אפוס היסטורי שמזכיר את הסרטים ההוליוודים הגדולים של שנות החמישים והשישים. הפקה מרהיבה שמנצלת את כל היכולות הטכנולוגיות שיש היום כדי להעניק לצופה חווית צפייה גדולה מהחיים.קשה מאוד למצוא פגמים בסרט הזה, לפחות מבחינת העשייה. הבמאי, אדווארד זוויק, שכבר ביים בעבר סרטי מלחמה (גלורי) יודע להעמיד את המצלמה ואת השחקנים ולצלם סצינות מרהיבות בהן משתתפים 2000 ניצבים. בניגוד לסרטים אחרים, כמו "שר הטבעות", נעשה שימוש מועט במחשב וחלק גדול מהשחקנים שאנו רואים על המסך אכן התרוצץ בשטח בזמן הצילומים ונלחם. התסריטאי ג'ון לוגן, כתב את "גלאדיאטור" עם ראסל קראו ואין ספק כי יש קשר בין שני הסרטים. גם כאן מצביא צבאי יוצא להנהיג קומץ אנשים במלחמה אל מול אויב גדול יותר עם נשק מתוחכם יותר.
פרסומת
את המוסיקה המצוינת הלחין האנס זימר, אחד המלחינים הטובים ביותר שזהו הסרט ה-100 שהלחין. בסרטים של זימר ניתן למצוא את "גלאדיאטור", "בלאק הוק דאון", ו "שודדי הקריביים". זימר זכה בפרס האוסקר על הלחנת הסרט המצויר "מלך האריות". ואכן המוסיקה הכוחנית שלו תורמת רבות לסצינות הקרב ולנושא הכללי של הסרט.ג'ון טול, אולי הצלם הטוב ביותר שיש היום בהוליווד, זכה פעמיים בפרס האוסקר על צילום שני אפוסים היסטוריים. "רוחות של תשוקה" (שביים זוויק) ו"לב אמיץ" של מל גיבסון. צילומיו של טול הם מן המרהיבים שנראו בשנים האחרונות והשימוש המדויק שלו בתאורה נכונה בסרט הזה בוודאי ישמש מורים רבים בבתי ספר לקולנוע. קשה שלא להשתאות לנוכח הכוח הויזיאולי שטול מעניק לסרט. אין הרבה סרטים שהצליחו להגיע לרמת גימור מדויקת ומצוינת כמו הסרט הזה.
טום קרוז, שהתכונן לתפקיד במשך שנתיים, מעניק כאן את אחת ההופעות הטובות של הקריירה שלו, אם לא את הטובה שבהן. שחקני המשנה שלצידו מצוינים גם הם, בייחוד השחקנים היפנים כשבראשם קן ווטנאבה שמגלם את קאטסומוטו, האדם היחיד שמנסה לשמר את שושלת הסמוראים.בסרט יש בעיה אחת והיא התסריט. ראשית התסריט של לוגאן הוא צפוי מידי והצופה יכול לנחש כמעט את מה שיקרה בסצינה הבאה, עובדה זו אגב לא מפריע ולו לשנייה להנאה גדולה מהסרט שנמשך על פני שעתיים וחצי ולרגע לא משעמם. המסר של הסרט הוא כבר דבר אחר. קשה לנתק את הקונוטציות של הסרט ממה שמתרחש בעולם בחודשים האחרונים, המלחמה בעיראק, החלטתה של ארצות הברית להפוך את העולם, בהנהגתה, למקום טוב יותר. גם כאן, האמריקאים (אותם מייצג קרוז) נשלח ליפן בכדי לקרב אותה לעולם המערבי כמובן על ידי שימוש בנשק מתקדם. קרוז, שנשלח בעבר "לקדם" זן אחר, האינדיאנים, נאלץ להרוג בהם בשם "הקדמה". רגשות האשם שאוכלות אותו עוזרות לו להגיע להחלטה לעזוב את ארצות הברית ולנסוע ליפן. "בשביל 100 דולרים אני אהרוג את מי שאתה רוצה" הוא אומר בתחילת הסרט, אמרה שכנראה נוכל לשמוע היום מפי חלק גדול מהאמריקאים. רק ביפן, מלווה ברגשות אשם, מצליח קרוז לגלות את המשמעות האמיתית של מילים כמו "מסורת", "כבוד", ו"אמונה". יש משהו מאוד מתנשא בתסריט של לוגן ובאופן שבו הוא מציג את האמריקאי היחיד שמגיע ליפן ומלמד אותם, בסופו של דבר, איך להיות סמוראים אמיתיים.לסיכום: "הסמוראי האחרון" הוא סרט גדול, מרהיב ומרשים, שעשוי בצורה מושלמת. יריית פתיחה מצוינת לשנה של אפוסים היסטוריים. טום קרוז במיטבו. רק חבל שהתסריט לא משתווה לצד הויזואלי הכל כך חזק. אסור להפסיד.