סרטו של קמבוזיה פרטובי לא מחדש דבר על הקולנוע האיראני, על מעמד האישה באיראן או על היחס השוביניסטי והאלים שלו הן זוכות. "קפה טרנזיט" הוא כן דרמה שמצליחה לרגש לעיתים אך היא לא באמת מצליחה להסעיר. הצפייה בסרט "קפה טרנזיט" עוברת בעיקר בנעימים. יש מוסיקה טובה, שחקנית ראשית מרשימה ושפע של מאכלים ומטעמים שעוררו אצלי תאבון. סרט בורגני, קצת צפוי ולא מפתיע שמיועד לאנשים שלא רוצים להתמודד עם דיכאונות מופתיים תוצרת אירן כמו "צבים יכולים לעוף".פרשטה סאדרה אוראפיי בעלת העיניים העמוקות והמבט הקשוח מגלמת את רייהאן, אלמנה איראנית ואמא לשתי בנות, פותחת מחדש את פונדק הדרכים שבעלה המנוח ניהל בעוד שניהול עסק הינו טאבו בכפר המיושן שבו היא מתגוררת. נאסר גיסה מעוניין להתחתן איתה, לשכן אותה בביתו ולהפוך אותה לאשתו השנייה. הוא מקווה שיוכל להפוך אותה לתלותית אך רייהאן עקשנית והתנגדותה איננה משתמעת לשתי פנים. לא רק זאת, היא מתעקשת לפתוח מחדש את הפונדק של בעלה.
פרסומת
נאסר הוא מנהל המסעדה המצליח ביותר באזור, הוא בטוח שהפונדק ייכשל והיא תגיע להתנחם תחת חסותו אבל העסק מצליח ופוגע קשות במסעדתו. מה שמתחיל כהתנגדות בגלל מסורת הופך למאבק כוחות כלכלי שגורם לנאסר להקצין את התנגדותו לשגרת חייה החדשה של רייהאן. כאשר נהג משאית יווני בשם זקאריה מגיע לפונדק מופיע שריד של תקווה בחייה רייהאן. אבל הזר יגרור תגובות קשות מצד נאסר ובני משפחתו שישפיעו על עתידה של רייהאן.כפי שניתן להבין מהעלילה, "קפה טרנזיט" הוא מסוג הסרטים שנעים לצפות בהם וזאת למרות שהנושא שלו כלל לא נעים. עושה רושם שאם הבמאי קמבוזיה פרטובי היה מנקה את הסרט מסנטימנטאליות דביקה, מעלים את הרומן המגוחך משהו עם נהג המשאית היווני ומתמקד בדמותה של רייהאן, בתהליכים שהיא עוברת ובאידיאולוגיה האמיצה שהיא חיה לפיה - הסרט היה הרבה יותר מרשים ואמין. בקיצור קצת פחות "קפה בגדד" והרבה יותר "באראן".
בסך הכול "קפה טרנזיט" הוא מוצר קולנועי בלתי מזיק למי שמעוניין לצפות בסרט איראני שהוא יותר מבידור עממי עם קצת מסר פמיניסטי. מי שמחפש את הקולנוע האיראני האיכותי, הפיוטי והמעיק שהפך את איראן למעצמה קולנועית בעיקר בפסטיבלי קולנוע ברחבי העולם לא ימצא את זה כאן. כרגע הדבר היחיד שבאמת הרשים אותי בסרט זו השחקנית, פרשטה סאדרה אוראפיי. הגברת באמת מדהימה.